ככלל, כל עבודה המתיימרת לתאר את המאפיינים או תכונות של עם שלם עלולה להיות אנטישמית, גם אם ללא כוונה. גזענות או דעות קדומות המופנות כלפי יהודים הן אנטישמיות.
ניתן לראות כל טקסט או הצהרה הכוללים את אחד או יותר מהרעיונות שלהלן וטוענים כי הוא/הם נכונים, כאנטישמים:
הפרוטוקולים של זקני ציון ( Protocols of the Elders of Zion )
עלילת דם ( Blood libel )
אנטישמיות- סקירה כללית וסיכום היסטורי
אנטישמיות עתיקה - יש ראיות לתחושות ותיאוריות אנטי יהודיות בתרבות הפגאנית. פרעות אנטי יהודיות התרחשו באלכסנדריה בערך בשנת 38 לספירה. הסיפור, שנמצא אצל האפיון מאלכסנדריה (בערך 20 לפני הספירה עד 45 לספירה) הופיעה גם אצל אחרים. דעותיו של טקיטוס לגבי יהודים מופיעות ב"היסטוריות 5.2-5". יהודים מושמצים גם ב"סאטירים של יובנל".
להלן סיכום של הראייה העתיקה של היהודים:
-
- היהודים נחשבו לצאצאי מצורעים (מנתון) או קורבנות של מחלה מדלדלת שרירים (wasting), שהוגלו ע"י המצרים.
-
- היהודים הוצלו במדבר ע"י חמור בר או חיה אחרת, ועל כן סגדו לחמור.
-
- בסימפוזיון של פלוטארכוס מכירונאה (45-120 לספירה), נטען כי היהודים סוגדים לחזיר.
-
- היהודים לא סגדו לאלים הרגילים, כמו אחרים. היהודים נחשבו לעיתים כאחראים לזעם האלוהי כאשר אסונות תקפו קהילה כלשהי.
-
- במקדשם בירושלים, היהודים הקריבו בני אדם.
-
- היהודים הם שטופי זימה ו"מיניים"- הדבר נמצא אצל טקיטוס ובמקומות אחרים.
-
- היהודים נחשבו לעצלנים ולכן שמרו שבת, עפ"י סאטיר 14 אצל המשורר הרומאי יובנל (67-145 לספירה).
-
- ליהודים מנהגים מוזרים. הכשרות וחוקים נוספים היוו יעד לבדיחות ואמונות תפלות רבות. אלו שמילאו אחר חוק משה, נחשבו כמי שהתעלמו מחוקי המדינה בה התגוררו.
-
- היהודים נחשבו כלא חברתיים ("מתבדלים"). הם נפרדו מהאנשים האחרים שחיו בעולם הים תיכוני העתיק. ייתכן שהדבר נבע מהרגלי תזונה אחרים, או הימנעות מהקרבה לאלים הפגאנים, או מטעמי דת.
-
- על היהודים היה להתגורר במרחק הליכה מבתי הכנסת שלהם.
-
- "הטלת המום באברי המין" (ברית מילה) נחשבה לברברית. בשנת 132, הקיסר הרומי הדריאן ניסה לעקור מנהג זה, דבר שהוביל למרד בר כוכבא. הרומאים והיוונים חשו כי צורת האדם ובייחוד אבר המין הגברי הם קדושים. הדבר עורבב עם הומוסקסואליות. הדריאן עצמו היה מאוהב בגבר צעיר יפהפה.
-
- נאמר כי הקיסרים טיבריוס וקלאודיוס גירשו את היהודים מרומא.
-
פילוסטרטוס (170-244 לספירה) אמר כי היהודי הם תת אנושיים או שונים מבני האדם: "כי היהודים ניהלו מרד ארוך (...) נגד האנושות; וגזע שהופך את חייו לנפרדים ובלתי מתפשרים, שאינו יכול לחלוק את תענוגות השולחן עם יתר בני האדם וגם לא להצטרף אליהם לשתייה או תפילות או להקרבת קורבנות, הם מובדלים מאיתנו בהבדל גדול יותר מזה המבדיל בינינו לבין שושן או בקטרה או ההודים הרחוקים יותר". [פילוסטרטוס, חייו של אפולוניוס מטיאנה 5.33]
אנטישמיות נוצרית - עפ"י אבותיה המוקדמים של הכנסייה, יהודים היו מקוללים מאחר שהם הרגו את ישו. מסיבה זו, עפ"י יוסביוס מקיסריה, יהודים לא יכלו לבנות מחדש את ירושלים או את המקדש בירושלים, מאחר שההרס שלהם הגיע להם על שהרגו את המשיח. מסעות הצלב הפכו להזדמנות לטבח המוני של יהודים בגרמניה ובמקומות אחרים למרות ניסיונה של הכנסייה הקתולית למתן את האלימות. במהלך מסעות הצלב ובפרעות נוספות נגד היהודים, ערים ורבעים יהודים שלמים נשרפו ואנשים הושלכו מחומות הערים.
לעיתים קרובות יהודים קובצו בבתי הכנסת ונשרפו חיים. התופעה אופיינה בלשון נקייה ע"י כמה סופרים נוצרים מתונים כ"השפלות שחוו היהודים".
בימי הביניים יהודים גורשו מעת לעת ממדינות אירופאיות ורכושם הוחרם. לדוגמא, יהודים גורשו מספרד יותר מפעם אחת- בפעם האחרונה ב-1492 (ולאחריו גירוש מפורטוגל בשנת 1496-7), מאנגליה בעת שלטונו של אדוארד הראשון (1290) ומצרפת תחת שלטונו של פיליפ אוגוסטוס
(1182). פיליפ השיב את היהודים ב-1198, תוך הסדרה זהירה של עסקי הבנקאות שלהם לטובתו. בספרד אולצו יהודים להמיר את דתם, לעיתים תוך ייסורי מוות, במשך תקופה ארוכה מאוד, ותחת שלטון פרדיננד ואיזבלה.
"המומרים" נחקרו ואולצו להודות תחת עינויים כי הם היו יהודים וכופרים בסתר. הסיבות לאינקוויזיציה היו אדיקות דתית, ביסוס שלטון המדינה לעומת אצילים שהיו מומרים או נתמכו על ידם. והחרמת אדמות ורכוש של מומרים. חוקרי האינקוויזיציה הוכרזו כקדושים ע"י הכנסייה הקתולית עד המאה ה-19.
המרות דת בכפייה - בנוסף להמרות הדת שבוצעו בספרד באיומי גירוש או מוות, יהודים חויבו לעיתים להיות נכוחים בדרשות שמטרתן הייתה להמיר את דתם.
ויכוחים (Disputations ) - רדיפה אופיינית כללה קיום דיון ציבורי בין כומר נוצרי או בכיר בכנסייה ורב או מנהיג של הקהילה היהודית. מטרת הדיון הייתה "להוכיח" את נכונות הדת הנוצרית. בתום הדיון, היהודים נרצחו או שנערכה המרת דת המונית, או שספרים יהודים, דוגמת התלמוד, נשרפו.
תיאולוגיה חלופית (Replacement Theology) – נביאי הברית הישנה טענו כי ישראל הוא העם הנבחר ע"י אלוהים, שיוצל ויושב אל ארץ הקודש. אבות הכנסייה המציאו את התיאולוגיה החלופית לפירוש מחדש של ההתייחסויות ל"ישראל" כנוצרים והכנסייה הנוצרית. הדבר היווה את האמונה המרכזית של המחשבה האנטי יהודית בימי הביניים. המלך פרדיננד מספרד האמין כי הוא נבחר להביא להשבת "ישראל", דבר שדרש לגרש את היהודים מספרד, ולבסוף עריכת מסע צלב לכיבוש מחדש של ארץ הקודש. החלפת תיאולוגיה חודשה והפכה פופולרית ע"י "אנטי ציונים" דוגמת הכומר Sizer.
אמונות תפלות לגבי יהודים מימי הביניים - כמה מהאמונות התפלות הטיפוסיות לגבי יהודים בימי הביניים היו:
היהודים מרעילים את הבארות - אגדה זו אמרה הייתה להסביר את המקור למגפות ובייחוד למגפה השחורה.
היהודים מחללים את לחם הקודש - הרס לחם קודש, שהפך אדום עקב פטרייה, יוחס ליהודים שטבלו את הלחם בדמם של נוצרים שנרצחו.
היהודים רוצחים נוצרים בסתר - למשל, כהסבר לסיבות לגירוש היהודים מצרפת, הנזיר הצרפתי Rigord (נפטר בשנת 1205) סיפר כי [פיליפ אוגוסטוס שמע לעיתים קרובות] כי היהודים שהתגוררו בפאריז נהגו מדי שנה בפסח, או במהלך השבוע הקדוש של הפסיון של ישו, לחדור בסתר לחדרי קבורה תת קרקעיים ולהרוג נוצרי כקורבן תוך ביזוי הדת הנוצרית. במשך זמן ארוך הם המשיכו במעשה רשע זה, עוררו את השטן, ובתקופת אביו של פיליפ, רבים מהם נתפסו והועלו על המוקד.
עלילת דם - גרסא של מוטיב הרצח בסתר, עלילת הדם גורסת כי היהודים הורגים ילדים נוצרים טרם התבגרותם בכדי להכין את הלחם הלא מוחמץ (מצות) בפסח. כנראה שהסיפור נולד בשנת 1144 באנגליה, שם המון נוצרי האשים יהודים ברצח הילד William of Norwich במהלך פסחא (ר' לעיל). הסיפור סופר ב"חייו וניסיו של St William of Norwich" מאת Thomas of Monmouth, נזיר מ- Norwich. סיפור זה, בדומה לאגדות שסופרו ע"י Rigord, לא טען כי היהודים השתמשו בדם להכנת הלחם הלא מוחמץ, אלא שהילד נצלב. מכל מקום, לעיתים קרובות נחשב הדבר כ"עלילת הדם הראשונה".
בספרד בשנת 1491 חוקרי האינקוויזיציה הספרדית אילצו יהודים להודות כי הם רצחו ילד נוצרי, בשם Christopher of Toledo או Christopher of La Guardia, שהפך מאוחר יותר לקדוש של הכנסייה הקתולית תחת השם Santo Nino de La Guardia. מעולם לא דווח על ילד נעדר שעשוי לתאום לילד זה ולעמת את הסיפור. הסיפור הוצא מקורבנות חוקרי האינקוויזיציה הקדושים תחת עינויים, באמצעות סוגסטיה (למשל "הודה כי בתאריך זה ביצעת כך וכך"). ייתכן כי עלילת הדם כבר הייתה ידועה מאוד באותה עת.
התלמוד - התלמוד מכיל כביכול נוסחאות לקשירת קשר, קללות נגד ישו ומריה והוראות לרמות ולהפלות לא יהודים. על כן לעיתים קרובות הוא הוצא מחוץ לחוק או צונזר.רוסיה הפכה לאנטישמית ביותר. פוגרומים (פרעות ביהודים) התרחשו בכמה ערים ועיירות בשנות ה-80' של המאה ה-19. הרשויות התעלמו מהן או שעודדו אותן. המשטרה החשאית של הצאר זייפה את "הפרוטוקולים של זקני ציון", מסמך הטוען כי הוא מתאר את תכניתם החשאית של היהודים לכבוש את העולם.
בצרפת, תקוות שהנאורות תשים קץ לאפליה גזעית התנפצו עם משפטו של סרן דרייפוס (שהחל בשנת 1893). דרייפוס, יהודי, הואשם בבגידה בצרפת. הפרשה לוותה במחאה אנטישמית נרחבת, שטענה כי היהודים אינם נאמנים למדינות בהן הם מתגוררים. דרייפוס זוכה לבסוף, הודות למחאתם של אמיל זולא ואחרים.
במקומות אחרים באירופה ובצפון אמריקה, הרחקת יהודים והשמצתם בהתאם לסטריאוטיפים הרגילים, נחשבו כדבר מקובל בחברה תרבותית. סופרים כגון Dorothy Sayers, Agatha Christie ו- F. Scott Fitzgeraldתיארו דמויות יהודיות כגנגסטרים ערמומיים או כקולניים, שתלטנים ובטלנים. Somerset Maugham כתב יומן כגבר צעיר, שמלא בתיאורים דמיוניים של גברים יהודים לא ישרים בעלי מראה מוזנח ויהודיות שטופות זימה. באופן מוזר, באנגלייה שררו תחושות אלו לצד רצון הולך וגובר להשבת היהודים (ר' Daniel Deronda). בארה"ב, התעשיין Henry Ford פרסם זיוף של "הפרוטוקולים של זקני ציון" בעיתונו Dearborn Independent, ועורר את המיתוס כי הם נכונים. הכומר Coughlin, Captain Charles Lindbergh הפופולרי ואחרים, התבטאו נגד יהודים ובעד גרמניה הנאצית בתקופה שקדמה למלחמת העולם השנייה.
מגבלות חברתיות שהיו נהוגות באירופה נגד יהודים כללו חיוב להתגורר באזורים מיוחדים (תחום המושב ברוסיה או גטאות לפני המאה ה-19), מיסים מיוחדים על יהודים, צנזור או איסור על ספרי משפט יהודים, מכסות כניסה לאוניברסיטה שהתירו רק מספר מוגבל של יהודים ("נומרוס קלאוזוס"), איסור על מילוי תפקידי ממשלה או משרות באוניברסיטה, איסור על חברות יהודים במועדונים חברתיים ואיסור על מגורי יהודים בשכונות "אקסקלוסיביות".
הקומוניזם היה באופן רשמי לא גזעני, אך למעשה, רדיפת היהודים כ"אזרחי עולם חסרי שורשים" או "ציונים", החלה בכמה תקופות תחת שלטון סטאלין, והתגלגלה ל"אנטי ציונות", תחת ממשיכיו.
נראה היה כי האנטישמיות האירופאית הגיעה לשיאה בשואה ( Holocaust ) הנאצית. הנאצים ניסו לרצוח את אוכלוסיית יהודי אירופה, והצליחו לרצוח בערך 6 מיליון יהודים.
לאחר מלחמת העולם השנייה, זוועת השואה הולידה דחייה של האנטישמיות בחברה התרבותית באירופה, מלבד בברה"מ, אך נראה כי היא חוזרת, בין אם ישירות או שתחת המסווה הדק של "אנטי ציונות".
אנטישמיות ערבית/מוסלמית - אם לוקחים בחשבון את היחס ליהודים במדינות אירופה, ניסיונם של יהודים תחת שלטון מוסלמי היה יחסית נעים, בכל אופן, והוליד את הרעיון שמוסלמים, יהודים ונוצרים יחיו בהרמוניה מושלמת. הדבר רחוק מהאמת, אך זה נכון לגבי הזמנים הטובים ביותר והשליטים הטובים ביותר של האסלאם, כגון הסולטנים העותומנים שהזמינו יהודים להתיישב בטורקיה לאחר שהם גורשו ע"י האינקוויזיציה הספרדית והפורטוגזית, או להתיישב בקהילות כגון טבריה וצפת בארץ הקודש.
מעמדם של היהודים תחת האסלאם, בכל אופן, נהג להשתנות, בהתאם לזמן ולמקום. הקוראן כולל הוראות מעורבות לגבי יהודים ונוצרים, המהללות אותם כאנשי הספר ומגנות אותם כצבועים מאחר שהם לא הלכו אחרי מוחמד. בשלב מוקדם במסעו, מוחמד תקף והרס את העיר היהודית ח'ייבר, והקריאה "ח'ייבר, ח'ייבר" הפכה לקריאה המלכדת בפרעות מוסלמיות נגד יהודים. בכל המקרים, יהודים, כמו נוצרים, נחשבו רשמית כאזרחים מוגנים מדרגה שנייה במדינות מוסלמיות. רק מוסלמים יכלו להילחם במלחמות, ועל כן יהודים ונוצרים לא יכלו לקבל מענקי שטחים במדינות כבושות כמו האבירים, שהיוו מקור משמעותי לעושר ומעמד חברתי. יהודים ונוצרים שילמו מס מיוחד ובדרך כלל נאלצו ללבוש ביגוד מיוחד. במקומות מסוימים הוגבלו יהודים ל"מלה" (גטו). במדינות רבות, כמרוקו ותימן, נהגו ילדים קטנים לזרוק אבנים על יהודים ולקללם. לעיתים יהודים חויבו להתאסלם או שהיו מגורשים, כמו תחת שושלת Al-Mohad במרוקו, החל בשנת 1146.
בדרך כלל בזו ליהודים כערמומיים אך חלשים וללא אומץ. למשל, לאחר מהפכת הטורקים הצעירים בטורקיה העותומנית, יהודים הורשו לשרת בצבא. בדיחה טורקית סיפרה שבמאמץ רב ניתן לגייס ולאמן יחידה יהודית. היחידה נשלחת לחזית. אך היחידה חוזרת מהר, מאחר שהיא נבהלה מחבורת שודדים שפגשה בדרך. Hadith מוסלמית (אגדה הקשורה לקוראן) מספרת כי לבסוף, המוסלמים יהרגו את כל היהודים, שינסו להתחבא בעצים. אך רק סוג אחד של עצים יסכים להחביאם. Hadith זו שבה ומופיעה בצ'רטר של ארגון החמאס, אך ממקור מכובד.
בעת החדשה, החל במאה ה-19, מדינות מוסלמיות וערביות מאמצות נושאים של אנטישמיות אירופאית, כגון עלילת הדם (תקרית שהתרחשה בדמשק ב-1840) ומאוחר יותר "הפרוטוקולים של זקני ציון", פרסום "מיין קמפף" ויצירות נוספות של האנטישמיות הנוצרית אירופאית, כגון הכחשת השואה. קריקטורות בכתבי עת ערבים ומוסלמים, מראות לעיתים תכופות יהודים כבעלי "מאפיינים" של דיוקנים אנטישמים, כגון עמידה חייתית, עיני חרוזים ואפים מעוקלים.
יהודים אנטישמים - יהודים מומרים ואחרים עשו לעיתים קריירה מאימוץ והפצת דעות אנטישמיות, עלילות על התלמוד ו"חשיפות" של כביכול מנהגים יהודים סודיים ודוחים. כפי שיש אמריקנים אנטי אמריקנים ונוצרים הדוחים את הנצרות, אין סיבה לכך שלא יהיו גם יהודים אנטישמים.עצם העובדה כי הם היו או שעודם יהודים מקנה סמכות מזויפת לטענותיהם. לעיתים האדם אינו באמת יהודי.
אנטי ציונות ואנטישמיות - אנטי ציונות היא התנגדות לקיומה של מדינת ישראל או לרעיון ההקמה מחדש של מולדת יהודית. אין מדובר בהכרח באנטישמיות, אך בדרך כלל מדובר בזה, בעיקר כאשר הטענות נגד ישראל ו"הציונים" כוללות שליטה על הממשל האמריקאי, מזימה להשתלט על העולם, התחלת מלחמות עולם וכדומה (ר' לעיל את מאפייניהם של אתרי אינטרנט אנטישמים). אנטי ציונות מבוססת בדרך כלל על ההנחה שיהודים הם נחותים או שונים מכל קבוצת אנשים אחרת, ועל כן נעדרים את הזכות להכריז על עצמם כעל אומה או עם.
אתרי אינטרנט אנטי ציונים - אתרי אינטרנט "אנטי ציונים" כגון abbc.com, ziopedia, radio-islam, serendipity ו- rense.com כוללים בדרך כלל מאמרים על "הפרוטוקולים של זקני ציון" או "מיין קמפף" של היטלר, עלילות נגד התלמוד והכחשת שואה. אתרים אחרים, דוגמת Stormfront, מציגים את אותם חומרים ללא המסווה המגן של ה"אנטי ציונות".
קו הזמן של האנטישמיות
|
מנתון, היסטוריון יווני-מצרי, אומר כי היהודים גורשו ממצרים כמצורעים. |
המאה השלישית לפנה"ס |
|
פרעות נגד יהודים באלכסנדריה (מצרים): יהודים רבים נהרגו וכל היהודים קובצו לרובע אחד בעיר. |
38 לפנה"ס |
|
הקיסר טיבריוס מגרש יהודים מרומא ואיטליה. |
19 לספירה |
|
טבח יהודים באלכסנדריה (מצרים), בו נהרגו 50,000 איש. |
66 |
|
אפיון מאלכסנדריה בולט על פני על אנטישמים הלניסטים אחרים בגסות של בדיותיו. |
המאה הראשונה לספירה |
|
Tertullian, אב הכנסייה, כותב את טיעוניו נגד היהודים ב- Latin Adversus Judaeos. |
200 |
|
לאחר המועצה האקומנית, Nicaea, הכנסייה הקתולית מגבשת את מדיניותה כלפי היהודים: על היהודים להמשיך להתקיים בבידוד והשפלה, למען הנצרות. |
325 |
|
John Chrysostom, אב הכנסייה במזרח, אנטי יהודי באופן חריף, נשא שמונה דרשות באנטיוכיה. |
386-387 |
|
Theodosius II, השליט הרומי במזרח, נותן תוקף חוקי לנחיתות האזרחית של היהודים. |
438 |
|
רדיפות יהודים בפרס (בבל) |
468 |
|
יהודים נרדפים בפרס (בבל) ע"י Firuz, ר' הגולה, יהודים רבים נהרגו וילדיהם ניתנו לזרתוסתרים. |
470 לספירה |
|
השליט Justinian I מוציא את גרסתו ל- Corpus Juris Civilis, תוך הבעת מדיניותו האנטי יהודית. |
535-553 |
|
המלך הויזיגותי Sisebut מספרד חונך מדיניות המרת דת בכפייה לכל היהודים בממלכה. |
612 |
|
שבטים יהודים מ- Hejaz(ערב) מושמדים ע"י מוחמד. |
624-628 |
|
Dagobert I מגרש יהודים מהממלכה הפרנקית |
628 |
|
Heraclius, שליט ביזנטי, מצווה על הטבלה בכפייה של יהודים בממלכה הביזנטית. |
632 |
|
גובשה דוקטרינה רשמית של הכנסייה בספרד לגבי המרת יהודים. |
632 |
|
המלך הויזיגותי Chintila מחייב את המועצה השישית בטולדו לאמץ החלטה על פיה רק קתולים יורשו להתגורר בספרד. |
638 |
|
כל היהודים תחת השלטון הויזיגותי בספרד מוכרזים עבדים, רכוש מוחרם והדת היהודית מוצאת מחוץ לחוק. |
694-711 |
|
הכליף עומר השני מציג שורת תקנות מפלות נגד ה- dhimmi, הנוצרים והיהודים המוגנים, ביניהם גם לבישת תלבושת מיוחדת. |
717-20 |
|
Fatimid Caliph Al-Hakim בארץ ישראל מציג מגבלות חמורות נגד יהודים. |
1009-13 |
|
השליט Henry II מגרמניה מגרש את היהודים מ- Mainz, הדבר מהווה את תחילת רדיפות היהודים בגרמניה. |
1012 |
|
מסע הצלב הראשון. הצלבנים טובחים ביהודים בחבל הריין (1096). |
1096-99 |
|
עלילת דם ב- Norwich(אנגליה); תיעוד ראשון לעלילת דם- מות הקדושים של וויליאם הקדוש מ- Norwich (St. William of Norwich) ברשומות האנגלוסקסיות. |
1144 |
|
פרעות נגד יהודים בחבל הריין ע"י צלבנים במסע הצלב השני. |
1146 |
|
תחילת הרדיפה האכזרית של יהודים בצפון אפריקה תחת שלטון ה- Almohads, נמשכה עד 1212. |
1147 |
|
המלך Philip Augustus מצרפת מצווה על גירוש היהודים מממלכתו והחרמת רכושם |
1182 |
|
פרעות נגד יהודים באנגליה; טבח ב-York ובערים נוספות. |
1190 |
|
המועצה הלטראנית הרביעית מציגה את התג היהודי. |
1215 |
|
עלילת דם ב-Fulda, גרמניה. |
1235 |
|
רדיפות חמורות נגד יהודים במערב צרפת. |
1236 |
|
ויכוח בפאריז שהובילה לשרפת התלמוד. |
1240 |
|
שרפת התלמוד בפאריז. |
1242 |
|
עלילת דם ב-Lincoln, אנגליה. |
1255 |
|
ויכוח בברצלונה. |
1263 |
|
גירוש יהודים מאנגליה, הראשון מבין הגירושים הכלליים הגדולים בימי הביניים. |
1290 |
|
טבח של אלפי יהודים ב-146 ערים בדרום ומרכז גרמניה, בראשות האביר הגרמני Rindfleisch. |
1298-99 |
|
גירוש יהודים מצרפת. |
1306 |
|
Pastoureaux ("רועים"), משתתפי מסע הצלב השני בצרפת נגד המוסלמים בספרד, תוקפים יהודים ב-120 יישובים בדרום מערב צרפת. |
1306-20 |
|
רדיפות יהודים במרכז צרפת כתוצאה מהאשמת שווא לגבי הקנוניה שלהם עם המצורעים. |
1321 |
|
גירוש מממלכת צרפת. |
1321-22 |
|
רדיפות נגד יהודים בפרנקוניה ואלזס בהנהגת כנופיות גרמניות פורעות חוק, ה- Armleder. |
1336-39 |
|
טבחי המגפה השחורה בספרד, צרפת, גרמניה ואוסטריה, כתוצאה מהשמועה שהיהודים הביאו למותם של נוצרים ע"י הרעלת בארות ומקורות מים נוספים. |
1348-50 |
|
טבח בקהילת פראג (Bohemia). |
1389 |
|
גל מעשי טבח והמרות דת בספרד והאיים הבאלאריים. |
1391 |
|
גירוש מממלכת צרפת |
1394 |
|
עלילת דם ב-Poznan. |
1399 |
|
חקיקה דכאנית נגד יהודים בספרד כתוצאה מהטפותיו של הנזיר הדומיניקני Vicente Ferrer |
1411-12 |
|
ויכוח ב- Tortosa(ספרד). הויכוח הנוצרי-יהודי הארוך והחשוב ביותר, שתוצאתו המרות דת המוניות ורדיפות נמרצות יותר. |
1413-14 |
|
רדיפת יהודים בוינה וסביבותיה, החרמת רכושם והמרת דתם של ילדים יהודים, 270 יהודים הועלו על המוקד, אירוע המפורסם בשם Wiener Gesera (הצו הוינאי). גירוש היהודים מאוסטריה. |
1421 |
|
טבח והמרת יהודים במיורקה. |
1435 |
|
הקמת mellahs (גטאות) במרוקו. |
1438 |
|
John of Capistrano, נזיר פרנציסקני איטלקי, מעודד רדיפות וגירושי יהודים מערים בגרמניה. |
1452-3 |
|
Marranos (Marranos הם יהודים מומרים שכביכול שמרו על יהדותם בסוד- מדובר במילת גנאי) נטבחים ב- Valladolidוקרדובה, ספרד. |
1473 |
|
Marranos מ- Segovia, ספרד, נטבחים. |
1474 |
|
מוקמת האינקוויזיציה בספרד. |
1480 |
|
Torquemada ממונה לאינקוויזיטור הכללי של האינקוויזיציה הספרדית. גירוש יהודים מורשה. |
1483 |
|
עלילת דם ב- La Guardia, עיירה בספרד, היכן שהקורבן האמור (כריסטופר מטולדו) הוכרז כקדוש. |
1490-91 |
|
גירוש מספרד. |
1492 |
|
גירוש מסיציליה. |
1492-93 |
|
גירוש מליטא. |
1495 |
|
גירוש מפורטוגל: המרת דת המונית בכפיה. |
1496-97 |
|
טבח Marranos בליסבון. |
1506 |
|
גירוש יהודים מ- Brandenburg(גרמניה). |
1510 |
|
מוקם בונציה גטו, הראשון באירופה הנוצרית. |
1516 |
|
מוקמת אינקוויזיציה בפורטוגל. |
1531 |
|
יהודים מטוניסיה מגורשים ונטבחים. |
1535 |
|
גירוש מממלכת נפולי. גירוש מפראג וערי הכתר. |
1541 |
|
Martin Luther, רפורמטור דתי גרמני, תוקף יהודים בארסיות רבה. |
1544 |
|
גירוש מגנואה (איטליה). |
1550 |
|
גירוש מבווריה. |
1551 |
|
שרפת התלמוד ברומא. |
1553 |
|
צנזור ספרים בעברית באיטליה. |
1554 |
|
שריפת Marranos ב- Ancona, איטליה. |
1556 |
|
גירוש מרפובליקת גנואה (איטליה). |
1567 |
|
גירוש מה"מדינות האפיפיוריות" (איטליה) |
1569, 1593 |
|
Vincent Fettmilch, ר' גילדה אנטי יהודי בפרנקפורט, גרמניה, ותומכיו, תוקפים יהודים בפרנקפורט ומאלצים אותם לעזוב את העיר. |
1614 |
|
גטו מוקם ב- Ferrara(איטליה). |
1624 |
|
מעשי טבח מתחילים ע"י Bogdan Chmielnicki, מנהיג הקוזאקים, ומרד איכרים נגד השלטון הפולני באוקראינה, בו נהרגים 100,000 יהודים ו-300 קהילות נהרסות. |
1648-49 |
|
יהודים מטוניסיה מוגבלים לרבעים מיוחדים. |
1650 |
|
מעשי טבח ביהודים במהלך מלחמותיה של פולין נגד שוודיה ורוסיה. |
1655-56 |
|
גירוש מוינה: עלילת דם ב-Metz (צרפת). |
1670 |
|
Johann Andreas Eisenmenger כותב את Entdecktes Judenthum ("היהדות נחשפת"), עבודה המגנה את היהדות ושהייתה לה השפעה מעצבת על הטיעונים האנטישמים המודרנים. |
1711 |
|
עלילת דם ב- Sandomierz(פולין), לאחריה גורשו יהודי העיירה. |
1712 |
|
האפיפיור Pius VI מוציא "צו בנוגע ליהודים" חמור, בו הוא מחדש את המגבלות הקודמות נגדם. |
1715 |
|
Haidamacks, יחידות פארא-צבאיות באוקראינה הפולנית, תוקפות יהודים. |
1734-36 |
|
גירוש מפראג. |
1745 |
|
Haidamacks טובחים ביהודים ב- Uman(פולין) יחד עם יהודים ממקומות אחרים שמצאו שם מקלט. |
1768 |
|
Haidamacks טובחים ביהודים ב- Uman(פולין): 20,000 יהודים ופולנים נהרגים. |
1788 |
|
הרס מרבית הקהילות היהודיות במרוקו. |
1790-92 |
|
תחום המושב- מוקמים 25 מחוזות ברוסיה הצארית, בה רשאים יהודים להתיישב באופן קבוע: נאסר על יהודים להתיישב במקומות אחרים ברוסיה. |
1791 |
|
טבח יהודים באלג'יריה. |
1805 |
|
שורת מעשי פרעות נגד יהודים בגרמניה המתפשטים לכמה מדינות שכנות (דנמרק, פולין, לטביה ובוהמיה), המוכרים בשם "פרעות הפ! הפ!" , הנובע מהקריאה המשפילה נגד יהודים בגרמניה |
1819 |
|
שירות צבאי חובה ליהודים ברוסיה: יהודים שגילם צעיר מ-18, המוכרים בשם "קנטוניסטים", מוצבים במוסדות הכנה לצבא. |
1827 |
|
חוקה דכאנית נגד היהודים מוצאת ע"י הצאר ניקולא הראשון. |
1835 |
|
עלילת דם בדמשק (פרשת דמשק). |
1840 |
|
עלילת דם ב- Saratov(רוסיה), המביאה לחידוש עלילת דם ברחבי רוסיה |
1853 |
|
חטיפת ילד יהודי בן 7, Edgard Mortara, בבולוניה, ע"י ממירי דת קתולים (פרשת Mortara), אירוע שעורר זעם בחוגים ליברלים. |
1858 |
|
Adolf Stoecker, מטיף ופוליטיקאי גרמני אנטישמי, מייסד את מפלגת הפועלים החברתית, המסמנת את תחילת התנועה הפוליטית האנטישמית בגרמניה. |
1878 |
|
Heinrich von Treitschke, היסטוריון ופוליטיקאי גרמני, מצדיק את הקמפיינים האנטישמים בגרמניה, ומביא את האנטישמיות לחוגים המשכילים. |
1879 |
|
Wilhelm Marr, תועמלן גרמני, תובע את המונח אנטישמיות. |
1879 |
|
פוגרומים סוחפים את דרום רוסיה, תחילת ההגירה היהודית ההמונית. |
1881-84 |
|
עלילת דם ב- Tiszaeszlar, הונגריה, המעוררת את דעת הקהל באירופה. |
1882 |
|
הכנס האנטי יהודי הבינ"ל הראשון בדרזדן, גרמניה. |
1882 |
|
שורת "חוקים זמניים" שאושרו ע"י הצאר אלכסנדר השלישי ברוסיה במאי 1882 ("חוקי מאי"), שאימצו מדיניות שיטתית של אפליה, במטרה להוציא את היהודים מעמדותיהם הכלכליות והציבוריות. |
1882 |
|
גירוש של בערך 10,000 יהודים רוסים, פליטי פוגרומי 1881-1884, מגרמניה. |
1885 |
|
עלילת דם ב- Xanten, גרמניה. |
1891 |
|
גירוש ממוסקבה, רוסיה. |
1891 |
|
Karl Lueger מייסד בוינה את המפלגה החברתית נוצרית אנטישמית ומתמנה לראש העיר ב-1897. |
1893 |
|
משפטו של אלפרד דרייפוס בפאריז. |
1894 |
|
Alexander C. Cuza מארגן Alliance Anti-semitique Universelle בבוקרשט, רומניה. |
1895 |
|
Houston Stewart Chamberlain, סופר גזען ואנטישמי, מפרסם את Die Grundlagen des 19 Jahrhunderts שהופך לבסיס של האידיאולוגיה הנציונל-סוציאליסטית. |
1899 |
|
עלילת דם בבוהמיה (פרשת Hilsner). |
1899 |
|
פוגרום בקישינב, רוסיה. |
1903 |
|
פוגרומים באוקאינה ו- Bessarabia, ב-64 ערים (הפוגרום הרציני ביותר באודסה, עם למעלה מ-300 הרוגים ואלפי פצועים. |
1905 |
|
הופעת הפרסום הציבורי הראשון ברוסיה של "הפרוטוקולים של זקני ציון". |
1905 |
|
פוגרומים בביאליסטוק ו- Siedlce, רוסיה. |
1906 |
|
חרם פולני נגד יהודים. |
1909-10 |
|
Menahem Mendel Beilis, משפט עלילת דם בקייב. |
1911-13 |
|
פוגרומים ב- Fez, מרוקו. |
1912 |
|
ייסוד מחדש של הקו קלוקס קלאן, ארגון גזעני בארה"ב. |
1915 |
|
פוגרומים באוקראינה ופולין. 1) פוגרומים המתבצעים ע"י הצבא האדום הנסוג מאוקראינה (אביב, 1918), מפני הצבא הגרמני. 2) פוגרומים המתבצעים ע"י הצבא האוקראיני הנסוג, תחת פיקודו של Simon Petlyura, המביאים למותם של 8,000 יהודים. 3) פוגרומים המתבצעים ע"י "הצבא הלבן" המתנגד למהפכה תחת פיקודו של הגנרל A.I. Denikin (סתיו, 1919) בו נהרגו בערך 1,500 יהודים. 4) פוגרומים המתבצעים ע"י "הצבא הלבן" בסיביר ומונגוליה (1919). 5) פוגרומים המתבצעים ע"י כנופיות אנטי סובייטיות באוקראינה (1920-1921), בהם נהרגו אלפי יהודים. |
1917-21 |
|
ביטול ארגון הקהילה והמוסדות היהודים הלא קומוניסטים ברוסיה הסובייטית. |
1919 |
|
פוגרומים בהונגריה: בערך 3,000 יהודים נהרגו. |
1919 |
|
אדולף היטלר מתמנה ל- Fuehrerשל ה- National-Sozialistische Deutsche Arbeiterpartei (NSDAP), (NAZIs). |
1920 |
|
Henry Ford I מתחיל בשורת מאמרים אנטישמים המתבססים על "הפרוטוקולים של זקני ציון" ב- Dearbon Independent שלו. |
1920 |
|
מגבלות כלכליות על יהודים בפולין. |
1924 |
|
פרסום ספרו של היטלר "מיין קמפף". |
1925-27 |
|
אדולף היטלר מתמנה לקנצלר גרמניה. חרם כלכלי נגד יהודים: מחנות הריכוז הראשונים |
1933 |
|
מוצגים חוקי נירנברג. |
1935 |
|
חקיקה אנטישמית ברומניה. |
1937 |
|
אפליה נגד יהודים באוניברסיטאות פולניות. |
1937 |
|
לאחר ה- Anschluss, פוגרומים בוינה, מוצגת חקיקה אנטי יהודית: גירושים למחנות באוסטריה וגרמניה. |
1938 |
|
Charles E. Coughlin, כומר קתולי, מתחיל בשידורי רדיו אנטישמיים שבועיים בארה"ב. |
1938 |
|
ליל הבדולח- Kristallnacht, פורענות נאצית נגד יהודים בגרמניה ואוסטריה (9-10/11/1938): עסקים יהודים הותקפו, בתי כנסת נשרפו, יהודים נשלחו למחנות ריכוז. |
1938 |
|
חקיקה גזענית מוצגת באיטליה (17/11/1938). חקיקה כלכלית אנטי יהודית בהונגריה. |
1938 |
|
חוקים נגד יהודים מוצגים בארץ החסות (צ'כוסלובקיה). |
1939 |
|
פורצת מלחמת העולם השנייה (1/9/1939), צבא גרמניה פולש לפולין: פוגרומים בפולין, תחילת השואה. |
1939 |
|
גרמניה הנאצית מתחילה את השימוש בתאי הגזים. |
1940 |
|
הקמת גטאות בפולין: ירי המוני ביהודים: מוקם מחנה אושוויץ, שמאוחר יותר הופך למחנה השמדה: יהודי מערב אירופה תחת שלטון הנאצים. מוקם מחנה ההשמדה Belzec. |
1940 |
|
הממשל האלג'ירי מיישם את חוקי וישי. |
1940 |
|
גרמניה תוקפת את רוסיה והמדינות הבלטיות. מוקם מחנה ההשמדה Majdanek. מוקמים מחנות ההשמדה Chelmno ו- Treblinka. חוקים נגד יהודים בסלובקיה. פוגרומים ב-Jassy, רומניה. פוגרומים ומעשי טבח ע"י ה- Einsatzgruppenואוכלוסייה מקומית במדינות הבלטיות ובאזור של רוסיה אותו כבשה גרמניה. גירוש יהודים מהרייך הגרמני לפולין. תחילת הגירוש והרג יהודים בצרפת. |
1941 |
|
פרעות חמורות נגד יהודים בעיראק כתוצאה מ- Rashid Ali al-Jilani's coup d'etat. גרמניה הנאצית מתחילה בשימוש בגז במחנות ההשמדה. |
1941 |
|
ועידה ב- Wannsee, ברלין, להוצאה לפועל של "הפיתרון הסופי" (20/1/1942). תחילת המשלוחים ההמוניים של יהודי בלגיה והולנד לאושוויץ. מעשי הטבח ברוסיה הכבושה נמשכים. מחנות המוות אושוויץ, Majdanek ו- Treblinkaמתחילים לפעול בתפוסה מלאה: משלוחים מהגטאות למחנות המוות. מוקם מחנה ההשמדה Sobibor. |
1942 |
|
גרמניה מכריזה על ה- Judenrein. משלוחי יהודים מכל אירופה למחנות המוות. חיסול סופי של גטו ורשה (16/5/1943). השמדת מרבית הגטאות. משלוח יהודי איטליה למחנות הריכוז. |
1943 |
|
השמדת יהודי הונגריה. |
1944 |
|
גרמניה נכנעת (8/5/1945). מס' הקורבנות היהודים המשוער בשואה 5,820,960. |
1945 |
|
פוגרומים ב- Kielce, פולין, 42 יהודים נרצחים ורבים פצועים (4/7/1946). |
1946 |
|
התרבות היהודית בברה"מ מדוכאת ואינטלקטואלים יהודים נורים. |
1948 |
|
פוגרומים בלוב. |
1948 |
|
משפטי פראג (Slonsk): רצח אינטלקטואלים אידישאים ברוסיה, יהודים רבים נעלמים או נשלחים למחנות עבודה. |
1952 |
|
האשמות ב"משפט הרופאים" בברה"מ, שבוטל עם מותו של סטלין. |
1953 |
|
גירוש יהודי מצרים. |
1954-6 |
|
Mustapha Tlass, שר ההגנה הסורי, מפרסם את היסטוריית עלילת הדם של דמשק, על פיה היהודים אכן רוצחים ילדים נוצרים. |
1961 |
|
גרסא ערבית של "הפרוטוקולים של זקני ציון מתפרסמת במצרים. |
1967 |
|
גל חדש של אנטישמיות בפולין; הגירת מרבית היהודים שנותרו בפולין. |
1968 |
|
יהודים מוצאים להורג בעיראק. |
1969 |
|
לנינגרד, ומשפטים נוספים נגד יהודים סובייטים, הנאבקים למען הזכות להגר. |
1970 |
|
Mahmoud Ahmadinejad, נשיא איראן, טוען כי השואה הייתה מיתוס או הגזמה, ונודר להשיג "עולם ללא הציונות וישראל". |
2005 |
