הפרוטוקולים של זקני ציון
הפרוטוקולים של זקני ציון, מסמך שזויף על ידי המשטרה החשאית של הצאר, בכדי לעורר אלימות נגד יהודים ברוסיה, בערך בין שנות ה-90' של המאה ה-19 ל-1903. הוא מבוסס על סאטירה צרפתית מ-1864 מאת Maurice Joly, שהופנתה כלפי הקיסר נפוליאון ה-3. הפרוטוקולים הם כביכול זיכרון הדברים מפגישה בה המנהיגים הלא קיימים של "המזימה היהודית העולמית" ("זקני ציון") תכננו להשתלט על העולם. הפרוטוקולים הוצאו לאור ע"י התעשיין האמריקני Henry Ford ופורסמו בשורת מאמרים בשנות ה-20 בעיתונות, The Dearborn Independent, והביאו לידי הגשת תביעה. Ford הפסיד בתביעה והודה כי שגה:
"לחרטתי הרבה אני למד כי ב- The Dearborn Independent ובעלונים שהדפיסו זאת מחדש תחת הכותרת "היהודי הבינ"ל", הופיעו מאמרים שגרמו ליהודים לראות בי את אויבם, כמקדם אנטישמיות.
"כתוצאה מסקר זה אני מתבייש מאוד בכך שכתב עת זה, המתכוון להיות בונה ולא הרסני, היווה את האמצעי להחייאת סיפורים שהופרכו, להפצת המכונה "הפרוטוקולים של חכמי ציון", שהוכחו, כפי שאני למד, כזיופים גסים, ולטענה כי היהודים היו מעורבים המזימה לשליטה בהון ובתעשיות העולם, בנוסף לעלבונות הרבים הרובצים לפתחם, המנוגדים להגינות, לסדר הציבורי ולעקרונות המוסר הטוב...אני סבור כי חובתי כאיש מכובד לפצות על העוול שנעשה ליהודים כידידים ואחים, על ידי בקשת מחילתם על הנזק שגרמתי ללא כוונה, ע"י חזרה, עד כמה שניתן במסגרת כוחי, מההאשמות הרובצות לפתחם עקב פרסומים אלו, וע"י מתן התחייבותי הבלתי מוגבלת שמעתה ואילך ידידותי ורצוני הטוב נמצאים שם עבורם...
"לו הייתי מעריך אפילו את האופי הכללי, שלא לדבר על הפרטים שבדברים אלו, הייתי אוסר על הפצתם ללא היסוס...הצהרה זו ניתנת ביוזמתי ורק למען היושר והצדק, וזאת בהתאם למה שאני רואה כחובתי כבדת המשקל כאיש ואזרח".
בכל זאת, הפרוטוקולים עדיים מתפרסמים כמו היו אמיתיים, בעיקר בעולם הערבי, שם רבים רואים אותם כעובדתיים. "אנטי ציונים", כפי שהם מכנים את עצמם, מתעקשים לעיתים קרובות כי הפרוטוקולים הם החלטות הקונגרס הציוני הראשון בבזל. אדולף היטלר ערך שימוש תכוף וידוע ב"יהדות הבינ"ל" וב"יהדות הפיננסית הבינ"ל" בנאומיו.


