הצהרת לונדון בדבר המאבק באנטישמיות

מבוא

אנו, נציגי הפרלמנטים מכל רחבי העולם, אשר התכנסנו בלונדון על מנת לכונן ועידה ופסגה של קואליציה בין-פרלמנטרית למאבק באנטישמיות, מבקשים להסב את תשומת לבו של העולם הדמוקרטי לתחייתה של האנטישמיות בתור כוח רב עוצמה בפוליטיקה, ביחסים הבינלאומיים ובחברה.


אנו מבקשים לציין את העלייה הדרמטית בפשעי השנאה האנטישמיים המתועדים ובהתקפות המכוונות כנגד יהודים ורכוש יהודי, וכן כנגד האמונה היהודית והמוסדות החינוכיים והקהילתיים היהודיים.


אנו מודאגים מתחייתה של השפה הישנה של הדעה הקדומה וגילוייה המודרניים – ברטוריקה ובמעשה הפוליטי – כנגד יהודים, האמונה והמנהגים היהודיים וכנגד מדינת ישראל.


אנו מודאגים מהאנטישמיות הזוכה לגיבוי ממשלתי בכלל, ומהאנטישמיות המדינתית המצדיקה רצח עם בפרט.


אנו, בתור חברי פרלמנט, מאשרים את מחויבותנו לתוכנית פעולה מקיפה, על מנת לתת מענה לאתגר זה.


אנו קוראים לכל הממשלות הלאומיות, הפרלמנטים, המוסדות הבינלאומיים, המנהיגים הפוליטיים והאזרחיים, הארגונים הלא ממשלתיים והחברה האזרחית, לאשר את הערכים הדמוקרטיים והאנושיים אשר עליהם מושתתות החברות, על בסיס כבוד ואזרחות, ולהילחם בכל גילוי של אנטישמיות ואפליה.


אנו מחליטים היום בלונדון כי;

 

קריאת תיגר על האנטישמיות


1. חברי הפרלמנטים יחשפו, יקראו תיגר ויבודדו שחקנים פוליטיים אשר מלבים שנאה כנגד יהודים ושמים להם למטרה את מדינת ישראל בתור קולקטיב יהודי;


2. על חברי הפרלמנטים לצאת חוצץ כנגד אנטישמיות ואפליה המכוונות כנגד כל מיעוט שהוא, ולעמוד על המשמר מפני אמירות דו-משמעותיות, היסוס והצדקה של ביטויי שנאה.


3. על הממשלות לקרוא תיגר על כל מנהיג זר, פוליטיקאי או דמות ציבורית אשר מכחישה, ממעיטה בחשיבות השואה או מבצעת זילות שלה, לעודד את החברה האזרחית לעמוד על המשמר מפני תופעה זו ולגנות אותה באופן נחרץ;


4. על חברי הפרלמנטים לעודד את ממשלותיהם לקבל על עצמן מחויבויות בינלאומיות למאבק באנטישמיות – ובכללותן הצהרת ברלין של OSCE (הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה) ושמונה העקרונות העיקריים הנכללים במסגרתה;


5. על האו"ם לאשר מחדש את קריאתו לכל מדינה החברה בו, להתחייב לעקרונות העומדים בבסיסה של יוזמת זיכרון השואה, ובכללותם דרכי פעולה ספציפיות וממוקדות למיגור של הכחשת השואה ושל זילותה;


6. על הממשלות והאו"ם להחליט, כי מוסדות הקהילה הבינלאומית והדיאלוג בין מדינות הלאום לעולם לא ינוצלו שוב לצורך ניסיון להעניק לגיטימציה לאנטישמיות, כולל בידודה של ישראל ואפלייתה בזירה הבינלאומית, וכי לעולם לא נהיה שוב עדים – או ניתן ידינו – לכינוס כדוגמת דרבן 2001;


7. על ה- OSCE מוטל לעודד את המדינות החברות בו למלא את מחויבויותיהן בהתאם להצהרת ברלין 2004 ולעשות שימוש באופן מלא בתוכניות למאבק באנטישמיות, ובכללותן התוכנית לאכיפת חוק LEOP (Law Enforcement programme).


8. על האיחוד האירופי, המועצות הבין-מדינתיות, הפורומים הרב-צדדיים והקהילות הדתיות מוטל לעשות מאמץ משולב להילחם באנטישמיות, ולגרום למדינות החברות במסגרות אלו לאמץ את שיטות הפעולה המוכחות והטובות ביותר להתמודדות עם האנטישמיות;


9. יש לקרוא למנהיגים מכל הדתות לעשות שימוש בכל האמצעים העומדים לרשותם, על מנת להילחם באנטישמיות ובכל סוגי העוינות המובילה לאפליה, בקרב המאמינים שלהם ובחברה בכללותה;


10. על מועצת השרים של האיחוד האירופי לכנס מושב העוסק במאבק באנטישמיות, בהסתמך על תוצאותיה של ועידת לונדון למאבק באנטישמיות, ולעשות שימוש בהצהרת לונדון כבסיס לכך.


 איסורים

11. על הממשלות לנקוט את הצעדים ההולמים והנחוצים למניעת שידור של תוכניות אנטישמיות באופן מפורש, אשר משודרות בערוצי טלוויזיה לווייניים, ולהפעיל לחץ על המדינה אשר משטחה מתבצע השידור, על מנת למנוע שידור של תוכניות אנטישמיות באופן מפורש;


12. על הממשלות לאשר מחדש באופן מלא ולאמץ באופן פעיל את האמנה לרצח עם, תוך הכרה בכך שהמדינות החתומות חייבות לפעול בכל מקום שבו מופיעה הסתה לרצח עם. דבר זה עשוי לכלול סנקציות כנגד מדינות המעורבות ברצח עם או המאיימות לבצע רצח עם, העברת הסוגיה למועצת הביטחון של האו"ם או הגשת תלונה בין-מדינתית לבית הדין הבינלאומי לצדק;

 
13. על חברי הפרלמנטים לחוקק חוקים יעילים הנוגעים לפשעי שנאה, אשר מגדירים "פשעי שנאה חמורים", ואשר - במידה והדבר תואם את הסטנדרטים המשפטיים המקומיים - מגדירים עבירות "הסתה לשנאה", וכמו כן עליהם להסמיך את רשויות אכיפת החוק להרשיע בגין כך;


14. על הממשלות החתומות על פרוטוקול ההסתה לשנאה של מועצת אירופה, 'האמנה לפשעים מקוונים' (ועל 'הפרוטוקול הנספח לאמנת הפשעים המקוונים, בדבר מעשי פשיעה גזעניים בעלי אופי של שנאת זרים, אשר מתבצעים באמצעות מערכות ממוחשבות') לחוקק חוקים מקומיים הנוגעים לכך.
 

זיהוי האיום


15. על חברי הפרלמנטים לשוב לרשות המחוקקת, לפרלמנט או לעצרת שאליהם הם משתייכים, ולהקים פאנלים של בדיקה וחקירה, אשר מטרתם לקבוע את האופי והמצב הנוכחיים של האנטישמיות במדינותיהם, ולגבש המלצות לפעולה של הממשלה ושל החברה האזרחית;


16. על חברי הפרלמנטים לפעול יחד עם ממשלותיהם, על מנת לבחון את יעילותן של דרכי המדיניות והמנגנונים הקיימים, ולהמליץ על השיטות המוכחות והטובות ביותר להתמודדות עם אנטישמיות;


17. על הממשלות להבטיח כי הן מחזיקות במערכות ציבוריות נגישות לדיווח על תקריות, כי הנתונים הסטטיסטיים בנוגע לאנטישמיות נתונים לעיון קבוע ומהווים בסיס לפעולה של התובעים הממשלתיים והמדינתיים, וכי ישנה מסגרת חקיקתית הולמת לצורך מיגור פשעי שנאה.


18. על הממשלות להרחיב את השימוש שהן עושות ב'הגדרת העבודה' של האנטישמיות שפרסם ה-EUMC (המרכז האירופי למעקב אחר גזענות ושנאת זרים), על מנת לעדכן מדיניות של ארגונים לאומיים ובינלאומיים, ובתור בסיס לחומר הדרכה עבור רשויות אכיפת החוק;


19. על שירותי המשטרה לתעד האשמות בדבר תקריות ופשעי שנאה – כולל אנטישמיות – כחלק שגרתי מדיווח על פשעים;


20. על ה-OSCE לעבוד במשותף עם המדינות החברות, על מנת לגבש מערכות לאיסוף עקבי של נתונים על אנטישמיות ופשעי שנאה.
 

חינוך, מודעות והכשרה


21. על הממשלות להכשיר באופן מקיף שוטרים, תובעים ושופטים. ההכשרה היא חיונית לצורך לכידה מוצלחת של אלה אשר מבצעים פשעי שנאה אנטישמיים, תביעתם, הרשעתם וחריצת דינם. התוכנית לאכיפת חוק LEOP של ה- OSCE מהווה יוזמה לדוגמה, אשר מורכבת מצוות בינלאומי של קציני משטרה מומחים המכשירים את כוחות השיטור במספר מדינות;


22. על הממשלות לפתח חומרי לימוד בנושאי השואה, גזענות, אנטישמיות ואפליה, אשר ישולבו בתוכנית הלימודים הלאומית של בתי הספר. כל חומרי הלימוד צריכים להתבסס על ערכים של תפיסה כוללת, קבלה וכבוד, ועליהם להיות מעוצבים בצורה שתסייע לתלמידים לזהות ולהתמודד עם אנטישמיות ועם כל סוגי ההסתה לשנאה;


23. על ה- OSCE לעודד את המדינות החברות למלא את מחויבויותיהן בהתאם להצהרת ברלין 2004, ולעשות שימוש באופן מלא בתוכניות למאבק באנטישמיות, כולל בתוכנית לאכיפת חוק LEOP;


24. על הממשלות לכלול תוכניות הכשרה מקיפות בקרב מערכת אכיפת החוק, תוך שימוש בתוכניות כדוגמת תוכנית LEOP;


25. על רשויות החינוך להבטיח כי חופש הביטוי מתבצע במסגרת החוק ולהגן על התלמידים ועל הסגל מפני שיח אנטישמי בלתי חוקי ומפני סביבה עוינת בכל צורה שהיא, כולל קריאות לחרם;
 

תמיכה קהילתית


26. על מערכת אכיפת החוק ליידע את הקהילות המקומיות במקרים בהם פשעי שנאה אנטישמיים מובאים למשפט, על מנת לבנות את אמון הקהילה בדיווח ובהרשעות המתבצעים במסגרת מערכת אכיפת החוק;


27. על חברי הפרלמנטים לפעול יחד עם מוסדות החברה האזרחית ועם ארגונים לא ממשלתיים מובילים, על מנת ליצור שותפויות אשר יובילו לשינוי באופן מקומי, אזורי וגלובלי, ולתמוך במאמצים לעידוד לימוד השואה, דיאלוג בין-דתי וקשרי גומלין תרבותיים;
 

תקשורת ואינטרנט


28. על הממשלות להכיר באתגר ובהזדמנות הטמונים בצמיחתן של צורות תקשורת חדשות;


29. הגופים המבצעים רגולציה של התקשורת צריכים לעשות שימוש ב'הגדרת העבודה של האנטישמיות' שפרסם ה- EUMC, על מנת לעדכן את הסטנדרטיים התקשורתיים;


30. על הממשלות לנקוט בצעדים ההולמים והנחוצים למניעת שידור של תוכניות אנטישמיות בערוצי טלוויזיה לווייניים, ולהפעיל לחץ על המדינות שמשטחן מתבצע השידור, על מנת למנוע שידור של תוכניות אנטישמיות;


31. על ה- OSCEלחפש דרכים לתאם את תגובותיהן של המדינות החברות, לצורך מאבק בשימוש שנעשה באינטרנט לליבוי הסתה לשנאה;


32. על רשויות אכיפת החוק להשתמש בחקיקה מקומית של "פשעי שנאה", "הסתה לשנאה" ובחקיקה נוספת, כמו גם באמצעים אחרים, על מנת לצמצם "שנאה באינטרנט", וכאשר הדבר אפשרי – להעמיד לדין בשל כך, כאשר תוכן אנטישמי וגזעני מופץ, מפורסם ונכתב;


33. יש להקים כוח משימה בינלאומי של מומחים לאינטרנט, אשר יורכב מחברי פרלמנט וממומחים, לצורך גיבוש אמות מידה משותפות למדידת אנטישמיות וגילויי שנאה אחרים ברשת, גיבוש המלצות למדיניות ופיתוח כלים מעשיים עבור הממשלות ומסגרות העבודה הבינלאומיות, על מנת להתמודד עם בעיות אלו.
 

קואליציה בין-פרלמנטרית למאבק באנטישמיות


34. המשתתפים יעשו מאמצים להישאר בקשר עם עמיתיהם הנציגים, באמצעות פעולה במסגרות עבודה משותפות; באמצעות דיווח על הצלחות או באמצעות בקשת תמיכה נוספת כאשר היא דרושה;


35. על הנציגים להתכנס מחדש בועידה הבאה של ה- ICCA (הקואליציה הבין-פרלמנטרית למאבק באנטישמיות) אשר תיערך בקנדה ב-2010, להפוך לחברים פעילים בקואליציה הבין-פרלמנטרית, ולקדם במסגרת סדר העדיפויות את הצהרת לונדון למאבק באנטישמיות.