צרפת - כומר צרפתי מקדיש את זמנו לחשיפת קברי האחים של יהודים שנרצחו באוקראינה
בשנים האחרונות, הצליח האב פטריק דובואה לחשוף באוקראינה יותר מ-600 קברי אחים של יהודים ממלחמת העולם השנייה. בשביל בני הכפרים שמספרים לו מה שהם יודעים, זה כמעט כמו וידוי בכנסייה. את ממצאיו הוא יציג השבוע בפאריס בכנס ראשון מסוגו על השואה באוקראינה .
האנשים שבהם הוא מתעניין כיום היו אז ילדים או בני נוער, עדי ראייה מפוחדים למעשי טבח המוניים. חלקם אולצו לעבוד כפועלים, אחרוני העובדים של מכונת ההרג הנאצית, לחפור קברי אחים, לבשל לחיילים או לתקן בגדים שנלקחו מיהודים לפני הוצאתם להורג.
כיום הם מתגוררים בכפרים, עניים ולקראת סוף חייהם, ולרובם אין מים זורמים או הסקה בבתים. זו הסיבה שפטריק דובואה החל לחפש אחריהם, עובר בדרכים הצדדיות והשדות הנשכחים של אוקראינה, מאזין לסיפוריהם ומחפש את קברי האחים שלא סומנו מעולם. הוא יודע שהם מקור שאין שני לו לתיעוד הרצח של 1.5 מיליון יהודי אוקראינה שנורו למוות ונקברו ברחבי המדינה. הוא אינו היסטוריון או ארכיאולוג, אלא כומר צרפתי-קתולי. הכלים שעומדים לרשותו הם גישתו העניינית וצווארון הכומר שלו.
"
אני לא שופט"
הנאצים הוציאו להורג כ-1.5 מיליון יהודים באוקראינה לאחר פלישתם לברית המועצות ביוני 1941. אולם, מלבד הטבח המפורסם ב-1941 בבאבי יאר שליד קייב, שם נרצחו 34 אלף יהודים, הסיפור כולו לא סופר מעולם.
האב דובואה בן ה-52 מגיע ללא הודעה מוקדמת לכפרים ומנסה לחשוף את זיכרונותיהם של האוקראינים כאילו שמע מהם וידוי בכנסייה. "לפעמים אנשים לא מאמינים שאני כומר", אומר דובואה. "עלי להשתמש במלים פשוטות ולהקשיב לזוועות מבלי לשפוט. אני לא יכול להגיב לסיפורי הזוועה שלהם. אם אגיב, הם יפסיקו לדבר".
במשך יותר מארבע שנים הקליט וצילם דובואה יותר מ-700 ראיונות עם עדים ועוברי אורח שזיהו בעבורו את מיקומם של יותר מ-600 קברי אחים של יהודים, שרובם לא היו ידועים קודם לכן. הוא אסף במקביל ראיות מוצקות להוצאתם להורג של יהודים ב-1941-1944, הימים שנקראו "שואת הקליעים".
לעתים קרובות מבקשים המרואיינים מדובואה להישאר לארוחה ולהתפלל. הוא לא שופט את מי שנשלחו למלא משימות בשביל הנאצים, וחוקרי השואה אומרים כי זו אחת הסיבות ליעילות עבודתו. "אם אוסף-עדויות יהודי יגיע, מה יחשבו האנשים? שהוא בא כדי להאשים", אמר פול שפירו, מנהל המרכז לחקר השואה במוזיאון השואה בוואשינגטון. "כאשר מגיע כומר, אנשים נפתחים. הוא מעניק להם מעין לגיטימציה, תחושה שזה בסדר לדבר על העבר. הם זוכים במחילה בתמורה לווידוי".
שלא כמו בפולין ובגרמניה, שם שרידי השואה כמו מחנות ההשמדה בולטים בשטח, הזוועה שהתרחשה באוקראינה הוסתרה, תחילה על ידי הנאצים ובהמשך על ידי הסובייטים. "לא היה מה לראות באוקראינה, מכיוון שהאנשים נורו למוות", אמר תומאס איימונד-לאריטז, יו"ר קרן ויקטור פינצ'וק, ארגון הצדקה הגדול באוקראינה. "משום כך דובואה חשוב כל כך".
הקרן סייעה בארגון ועידה הנערכת השבוע בסורבון, שבה ייפגשו בפעם הראשונה אנשי אקדמיה מהמערב ומאוקראינה. חלק מתוצאות מחקרו של דובואה, כגון ראיונות מוקלטים, מסמכים מתקופת המלחמה, צילומי קברי אחים שנחשפו באחרונה, קליעים ותרמילים חלודים וחפצים אישיים של הקורבנות, מוצגים השבוע לראשונה במוזיאון השואה שברובע היהודי לשעבר, המארה, בפאריס. בתערוכה ניתן לראות תמונות של 15 קברי אחים באזור בוסק שחשפו דובואה ואנשיו, ושבהם נטמנו אלפי יהודים. בין מאות הפריטים בתצוגה יש תצלום שחור-לבן מ-1942, שבו נראה קצין גרמני יורה בנשים יהודיות השוכבות עירומות בערוץ באזור ריוונה.
צוותו של דובואה מורכב משני מתורגמנים, צלמים (וידיאו וסטילס), מומחה לבליסטיקה, מומחה למיפוי ומתעד בכתב. דובואה מקליט את הסיפורים במצלמת וידיאו, לעתים כשהוא מחזיק בעצמו את המיקרופון ומציג את שאלותיו בשפה פשוטה ובקול מונוטוני.
ב-2005 סיפרה רגינה סקורה מבוצ'אץ' לדובואה כי בילדותה היתה עדה להוצאות להורג.
"האם הם ידעו למה הורגים אותם?" שאל דובואה.
"כן".
"ואיך הם הגיבו?"
"הם פשוט הלכו. זה הכל. אם מישהו לא הצליח ללכת, הם הורו לו לשכב על האדמה וירו בראשו".
ורה פילונוק סיפרה שב-1941, כשהיתה בת 16, ראתה מפתח בקתת הבוץ שבה גרה בקונסטנטינובקה, כיצד יורים באלפי יהודים, זורקים את גופותיהם לבור ומעלים אותן באש. מי שהיו עדיין בחיים התפתלו, לדבריה, "כמו זבובים או תולעים". רבים סיפרו שהנאצים נהגו לתופף על דליים ריקים כדי לא לשמוע את צרחות קורבנותיהם, שנשים יהודיות שימשו שפחות מין לנאצים לפני שהוצאו להורג. עד אחד סיפר כיצד, בהיותו ילד בן שש, הסתתר וראה כיצד יורים למוות בחברו הטוב. עדי ראייה אחרים סיפרו שהנאצים הקציבו כדור אחד לגולגולת, ושלפעמים היהודים נקברו בעודם בחיים. "היה עד שתיאר לי כיצד ערימת העפר זזה ונשמה במשך שלושה ימים", אמר דובואה.
הגענו מאוחר
ההיסטוריה הנאצית באוקראינה רדפה את דובואה מאז ילדותו בחווה המשפחתית בברס שבמזרח צרפת. סבו מצד אביו, שנשלח למחנה מעצר לחיילים צרפתים בראווה-רוסקה, בגבול אוקראינה-פולין, לא סיפר דבר לבני משפחתו. אולם הוא התוודה בפני נכדו הסקרן: "לנו היה רע, ל'אחרים' היה רע מאוד".
בני משפחה נוספים סבלו מהכיבוש הנאצי. בת דוד שהעבירה מכתבים לאנשי המחתרת הצרפתית מתה במחנה ריכוז. אמו של דובואה סיפרה לו רק באחרונה שעשרות אנשי מחתרת הסתתרו בחווה המשפחתית שלהם.
לאחר שעבד כמורה למתמטיקה מטעם ממשלת צרפת במערב אפריקה, ושהה שלושה חודשים במחיצתה של אמא תרזה בכולכתה, הצטרף דובואה לכנסייה. משפחתו החילונית היתה מזועזעת. הוא החל את דרכו ככומר בקהילה, התעמק ביהדות ולמד עברית כשהיה בישראל. הוא ביקש לעבוד לצד צוענים, אסירים לשעבר או יהודים, ומונה להיות המגשר עם הקהילה היהודית בצרפת.
בעת ביקור ב-2002 בראווה-רוסקה, שאל את ראש העירייה היכן נקברו היהודים. התשובה שקיבל היתה "אני לא יודע". "ידעתי ש-10,000 יהודים נרצחו כאן, ולא סביר שהוא לא ידע היכן הם נקברו", אמר דובואה. שנה לאחר מכן הוביל ראש העירייה החדש את דובואה ליער, שם פגש כמאה מתושבי הכפרים בסביבה, שחיכו לו כדי לספר את סיפוריהם ולסייע בחשיפת הקברים שמתחת לרגליהם.
הוא פגש ראשי עירייה וכמרים אחרים שסייעו לו למצוא עדים נוספים. ב-2004 ייסד דובואה את Yahad-In Unum, ארגון שמטרתו להביא להבנה בין יהודים לנוצרים, הפועל ממשרד זעיר בשכונת פועלים בצפון-מזרח פאריס ושנתמך על ידי קרן השואה בצרפת והכנסייה הקתולית.
כדי לאמת את העדויות מסתייע דובואה בארכיון המסמכים העצום מהתקופה הסובייטית, השמור במוזיאון השואה בוואשינגטון, וכן בארכיון המשפט הגרמני. הוא מאשר את קיומו של אתר קבורה או הוצאה להורג רק לאחר שבדק שלוש עדויות נפרדות.
רק שליש משטח אוקראינה נבדק עד כה, ויעברו שנים אחדות עד שהסקר כולו יסתיים. מודעה התלויה ביציאה מהתערוכה בפאריס קוראת למבקרים שלהם מידע על קורבנות הנאצים באוקראינה להשאיר הודעה או לשלוח דוא"ל. "אנשים שואלים אם זה התרחש אתמול, כאילו ש-60 השנה האחרונות לא היו כלל", אמר דובואה. "יש כאלה שאומרים, ?למה הגעתם מאוחר כל כך? חיכינו לכם'".
מאת איליין שיולינו
