שאלות ותשובות

שאלה: האם האנטישמיות נבדלת מגזענות?

תשובה: תופעת האנטישמיות היא הביטוי הקיצוני והאלים ביותר של הגזענות מפני שזו תופעה שמתקיימת מזה אלפי שנים, אינה מתוחמת לגבולות גיאוגרפים וגרמה במהלך ההיסטוריה למיליוני הרוגים יהודים ולרדיפות אכזריות אחרי המיעוט היהודי בכל מקום בו הוא חי. שיאה של האנטישמיות הוא כידוע השואה, בה הושמדו על ידי הנאצים באופן מתוכנן ומאורגן 6 מליון יהודים, אשר היו כשליש מבני העם היהודי באותה תקופה. במילים אחרות, אין לאנטישמיות אח ורע מבחינת היקפה בזמן ובמקום, עוצמתה ותוצאותיה.


שאלה: האם מוכרות תופעות גזעניות נגד מיעוטים אחרים בעולם הדומות לתופעה האנטישמית?

תשובה: תופעות של רדיפת מיעוטים אתניים ודתיים בעולם אינה נדירה (הצוענים באירופה, הנוצרים בעולם הערבי-במצרים, בסודאן, ברש"פ, ובמדינות ערביות נוספות - הטוטסי ברואנדה, הכורדים בעיראק, הבהאאים באיראן ועוד דוגמאות רבות), אולם כל התופעות האלה מתוחמות גיאוגרפית והיסטורית וברובן נובעות ממתחים אתניים ודתיים בין שתי קבוצות אוכלוסייה. זאת בשונה מהאנטישמיות אשר כנזכר לעיל, אינה מתוחמת גיאוגרפית, מוצאת ביטוי בקרב תפוצות אתניות ודתיות רבות ושונות בכל רחבי העולם, ומהווה תופעה היסטורית בלתי פוסקת מזה כ-2500 שנה.

 

שאלה: מדוע קיימת שנאה כה גדולה כלפי היהודים?

תשובה: גורמי דת נוצרים ומוסלמים הפיצו את שנאת היהודים בשל העובדה כי אלה לא הסכימו לאמץ את הדתות החדשות האלה - אשר אימצו את עיקרון המונותאיזם היהודי - והמשיכו לדבוק בדתם. השנאה ליהודים קשורה בוודאי לכל שנאה שרוחשות קבוצות בחברה למיעוט השונה, הזר והחלש או למניפולציות שעושים השליט וקבוצות שולטות נגד מיעוטים ככלי לשימור שלטונם. לכך חברה העובדה כי יהודים, חרף היותם מיעוט נרדף, השכילו לשרוד בתנאים קשים ואף לפתח כישרונות תרבותיים, חברתיים, כלכליים, ומדעיים יוצאי דופן. היהודים, כמיעוט חסר מדינה ו"גב" פוליטי וצבאי, היו מטרה נוחה להאשמה בכל מצוקה כלכלית או מדינית וקורבן זמין בכל חברה בה חיו.

 

שאלה: האם קיימים יסודות אנטישמיים באסלאם ובנצרות?

תשובה: כן. בכתבים הקאנוניים של הנצרות והאסלאם ישנן התבטאויות קשות נגד היהודים, מתוך שראו ביהדות דת יריבה, ומתוך זה שיהודים סירבו לקבל את הנצרות ואת האסלאם ולהמיר את דתם. חוגים נוצריים ואסלאמיים מתונים טוענים כי מדובר בהתבטאויות כלפי אישים או קבוצות יהודיים ספציפיים ואין כאן הטלת כתם על העם היהודי בכללותו. על כל פנים בעוד שבעולם הנוצרי רק קבוצות קיצוניות מאוד מנצלות היום את כתבי הקודש הנוצריים נגד יהודים, הרי שקשת רחבה מאוד של גורמים מוסלמים - כולל אלה שמשתייכים לזרמים מרכזיים באסלאם - עושים שימוש רב בביטויים האנטי-יהודיים שבכתבים האסלאמיים לצורכי הסתה נגד מדינת ישראל והיהודים, הסתה שמתורגמת על ידי הקבוצות הראדיקליות למעשי טרור ואלימות. למרבה הצער, מבחינה תיאולוגית, בעוד שהנצרות הקתולית ניקתה את היהודים באופן רשמי מהאשמת צליבתו של ישו (הגם שבמישור העממי נוצרים קתוליים עדיין מאמינים בכך), עוד לא קמה אוטוריטה מוסלמית מקבילה אשר תנקה את היהודים מן ההאשמה הקולקטיבית המופנית נגדם בכתבים אסלאמיים.

 

שאלה: מדברים היום על המושג "אנטישמיות חדשה", מהו מושג זה?

תשובה: המושג הזה נוצר בשנים האחרונות כתוצאה מגלי האנטישמיות שעברו על אירופה ועל זירות אחרות בעולם ( כגון: התעמולה האנטישמית בעולם הערבי). המסקנה אליה הגיעו החוקרים מניתוח זה גורסת כי בשונה מהאנטישמיות בעבר שמניעיה המובהקים היו דתיים וגזעיים, הרקע של האנטישמיות בתקופתנו הינו פוליטי, וזה המאפיין המרכזי שלה. כלומר אימוץ עמדות אנטישמיות באצטלה של עמדות פוליטיות בשאלת מדינת ישראל, הלגיטימציה שלה ומדיניותה. אין הדבר אומר בהכרח שהאנטישמיות בימינו אינה משלבת גם מוטיבים דתיים וגזעיים, ואכן לעיתים קרובות היא משלבת מוטיבים כאלה הנפוצים מאוד בקרב חוגים אנטישמיים.

 

שאלה: האם להיות אנטי-ציוני פירושו להיות אנטישמי?

תשובה: לשלול את זכותו של העם היהודי לתנועה לאומית משלו הינו סממן אנטישמי, מפני שהזכות לתנועה לאומית הינה זכות טבעית של כל אומה בעולם, ואם שוללים אותה מהעם היהודי הרי מדובר באפליה יסודית המהווה אנטישמיות. כאן המקום לציין כי תועמלני "האנטישמיות החדשה" שוללים את זכות קיומה של מדינת ישראל, מאשימים אותה בנאציזם ומדביקים לה סמלים נאצים, עושים לה דמוניזציה, ומאשימים את הקהילות היהודיות בבגידה במדינתם עקב תמיכתם בישראל. כל אלה הם מוטיבים אנטישמיים המופיעים באצטלה של אנטי-ציונות או התנגדות למדיניותה של ישראל.

 

שאלה: האם שלילית זכותו של העם הפלסטינאי להגדרה עצמית אינה נחשבת לגזענית באותה מידה?

תשובה: אין כיום בישראל, ובוודאי בעולם, כמעט אף גורם אשר שולל את זכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית, וישראל, מזה למעלה מעשור, נושאת ונותנת עם התנועה הלאומית הפלסטינית על הקמת מדינה פלסטינית. חשוב לציין כי עד העשורים הראשונים של מאה ה-20 זיהו הערבים החיים בארץ ישראל את עצמם כאוכלוסייה המשתייכת לסוריה, מצרים או עבר הירדן (הממלכה ההאשמית), כאשר התנועה הלאומית הפלסטינית נוסדה כמשקל נגד לתנועה הציונית ולא כגוף עצמאי שפעל מכוח עצמו. כן ראוי לציין שהתנועה הלאומית הפלסטינית היא זו אשר דחתה את החלטת החלוקה של האו"ם (בעוד היהודים קיבלוה), חרטה על דגלה (באמנה הפלסטינית של אש"פ) את השמדת מדינת ישראל, והפעילה, מאז הקמתה, נגד אזרחי ישראל, טרור אכזרי הנמשך עד היום וגבה אלפי קרבנות חפים מפשע.

 

שאלה: האם לגיטימי למתוח ביקורת על מדיינותה של מדינת ישראל?

תשובה: בוודאי, כל עוד תוקפים את הממשלה כגורם פוליטי לגיטימי- כפי שמתייחסים לכל גורם פוליטי לגיטימי בעולם - ולא כגורם דמוני ובלתי אנושי.

 

שאלה: כיצד נבחין אם התייחסות כלשהי למדינת ישראל מהווה אנטישמיות?

תשובה: כל אפלייתה של מדינת ישראל לעומת מדינות אחרות מהווה סימן לעמדות אנטישמיות. כאשר שופטים את צעדי ישראל בסטנדרטים שונים מאלה שנוקטים כלפי מדינות אחרות ובאופן שיטתי, הרי מדובר ביחס שיש לו יסודות אנטישמיים. מאז הקמת מדינת ישראל כמדינת העם היהודי היא נתקלת בביקורת בלתי פוסקת על מדיניותה, ללא כל פרופורציה למעשיה, ותוך התעלמות מהרקע למדיניותה, וממהלכים חמורים בהרבה נגדה או נגד עמים אחרים. הרושם שנוצר הוא שמתייחסים לישראל כמדינה, כפי שבעבר היו מתייחסים ליהודי כפרט. כלומר, ביחס מפלה ונגוע בעמדות אנטישמיות.

 

שאלה: האם יש דוגמאות ליחס כזה אל מדינת ישראל?

תשובה: כאשר מאשימים את ישראל שהיא נוקטת במדיניות נאצית, ללא כל ביסוס עובדתי לאמירה חמורה כזו, ובניגוד למציאות שבה פועלת מדינת ישראל על פי חוקים דמוקרטיים ותחת עינו הפקוחה של בית המשפט העליון בישראל הזוכה למוניטין עולמיים, הרי מדובר באנטישמיות. כאשר מותחים ביקורת חד צדדית על גדר ההפרדה ועל המחסומים שהקימה ישראל לבדיקת תנועת הפלסטינים, מבלי להציג את הטרור שמתבצע נגד ישראל ואת ההכרח שבנקיטת אמצעי הגנה ע"י ישראל הרי שמדובר ביחס מפלה. כאשר ארגוני זכויות אדם מקדישים חלק ניכר מזמנם למתיחת ביקורת על מדינת ישראל אך אינם מייחסים חומרה דומה להפרות בוטות של זכויות אדם כגון רציחה מכוונת של אלפי אזרחיים ישראליים חפים מפשע ובכלל זה תינוקות, ילדים וזקנים, ע"י ארגוני טרור פלסטינאים מזה עשרות שנים וביתר שאת מאז האינתיפאדה, ומהרג וגירוש של המוני בני אדם במקומות אחרים ( כפי שנעשה, למשל, בסודאן), או מתעלמים משלילת זכויות אזרח לנשים ולהומוסקסואלים כפי שקורה במדינות ערב ובמדינות מוסלמיות, הרי שמדובר ביחס מפלה וחד צדדי שיש לתהות על מניעיו, ובמקרים לא מעטים מניעיו של יחס זה הינם אנטישמיים

.

שאלה: האם לגיטימי למתוח ביקורת על יהודי התומך במדינת ישראל?

תשובה: לגיטימי למתוח ביקורת עניינית על כל אדם, ויותר נכון על כל עמדה.  לגיטימי למתוח ביקורת על עמדותיו של יהודי התומך בישראל כמו שלגיטימי למתוח ביקורת על עמדותיו של ערבי התומך בערבים (למרבה הפלא אין דוגמאות למתיחת ביקורת מצד חוגי שמאל על עמדות פרו ערביות של אזרחים ערבים או מוסלמים). אולם לא לגיטימי להטיל על יהודי את האחריות למדיניותה של ישראל, או להטיל ספק בנאמנותו למדינה בה הוא אזרח. תמיד יש לזכור כי זכות יסוד של כל אדם במדינה דמוקרטית הינה להביע את עמדתו בכל נושא, וזכותו של כל יהודי לתמוך במדינת ישראל. ביקורתעל זכותו זו של יהודי להביע תמיכה במדינת ישראל הינה אנטי-דמוקרטית ונובעת ממניעים אנטישמיים.

 

שאלה: האם האנטישמיות החדשה קשורה לסכסוך הישראלי-ערבי?

תשובה: כן. גורמים פוליטיים ודתיים רבים בעולם הערבי משתמשים באנטישמיות ככלי להסתה של דעת הקהל הערבית והבינ"ל נגד מדינת ישראל וגם נגד העם היהודי בשל תמיכתו בישראל. למרבה הצער מי שמוביל היום את האנטישמיות נגד היהודים הינם גורמי ממשל, פוליטיקה ותקשורת במדינות ערב ( במיוחד בסוריה, סעודיה ומצרים), בעוד קהילות מוסלמיות בחו"ל, בעיקר באירופה, מובילות את הפעילות האלימה נגד היהודים.

 

שאלה: כיצד הערבים יכולים להיות אנטישמיים אם הם בעצמם שמיים?

תשובה: האנטישמיות לא הופנתה מעולם, ובשום מקום שהוא, נגד מישהו זולת היהודים. הנאצים שאפשר לראותם כמוסמכים ביותר לפרש את האנטישמיות, הבהירו כי עוינותם מכוונת נגד היהודים בלבד, והם לא כללו בה את שאר העמים הקרויים "שמים". אדרבה, הנאצים לא התקשו לשנוא יהודים ולחזר אחר הערבים בעת ובעונה אחת, והקדישו מאמץ ניכר ומוצלח בדרך כלל, לטפח את אהדת הערבים, וזכו בידידותם ובתמיכתם של מנהיגים ערביים רבים (ברנארד לואיס, האסלאם בהיסטוריה, מתוך הפרק "שמים ואנטישמיים"). בהקשר זה ראוי לציין את הברית שכרת עם היטלר המנהיג הלאומי הפלסטיני בזמן מלחה"ע השנייה, המופתי חאג' אמין אלחוסייני, אשר נפגש עם היטלר ועודדו להרחיב את מסע ההשמדה של היהודים גם לארץ ישראל. כך, שהמושג האנטישמי יוחד לשנאת היהודים בלבד, ובתוקף זה, גם ערבים יכולים להיות אנטישמיים, חרף היותם שמיים.

 

שאלה: מי המדינה הדוגלת כיום באנטישמיות?

תשובה: איראן היא המדינה האנטישמית ביותר, המפיצה תעמולה אנטישמית ארסית בתכלית, קוראת בפומבי להשמדת מדינת ישראל, מפעילה טרור נגדה ושואפת לטרפד כל תהליך מדיני בין ישראל לשכנותיה. היחס הסלחני שמגלים האו"ם ומדינות העולם לאיראן חרף האנטישמיות שלה והצהרותיה בדבר השמדת ישראל, מעיד כי לקח השואה לא נלמד וכי קיים בקרב הקהילה הבינ"ל חוסר רצון להוקיע ולהעניש מדינות המניפות בריש גלי את דגל האנטישמיות.

 

שאלה: מהי עלילת הדם?

תשובה: עלילת הדם הינה האשמה שקרית וזדונית כי היהודים משתמשים בדם של ילדים נוצרים לאפיית מצות בחג הפסח. כל מי שמכיר קצת את הדת היהודית יודע כי ע"פ חוקי התורה חל איסור חמור על אכילת דם ("רק חזק לבלתי אכול אדם כי הדם הוא הנפש" דברים י"ב,כ"ג; "חוקת עולם לדורותיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו" יקרא ג',י"ז), ובוודאי על רצח ("לא תרצח" בעשרת הדיברות), איסורים שהנחילה היהדות לאנושות כולה,ולכן ברור כי מדובר בעלילה שפלה שטפלו על היהודים. בין עלילות הדם הידועות ביותר הינה עלילת דמשק משנת 1840, אז האשימו כי היהודים חטפו ורצחו נזיר נוצרי לשם פולחן. במהלך הבירור שנעשה אז בדמשק התברר למעלה מכל ספק כי מדובר בעלילה מרושעת. חוגים אנטישמים - כולל ערבים שהבולט בהם הינו מצפטא טלאס, לשעבר שר ההגנה הסורי, ממשיכים להפיץ את העלילה הזו בספרים ובמאמרים הטוענים כי עלילת הדם הינה אמת.

 

שאלה: מהם הפרוטוקולים של זקני ציון?

תשובה: המדובר בזיוף של מסמך ע"י סוכנים של המשטרה החשאית הרוסית שפעלו בפריז בשלהיי המאה ה-19. מרבית התוכן של הפרוטוקולים הועתק מספר שחובר בצרפתית ב-1864 ע"י מוריס ז'ולי (Maurice Joly) בשם THE DIALOGUE IN HELL BETWEEN MACHIAVELLY AND MONTESQUIEU. הספר מתאר ויכוח דמיוני בין מאקיאוולי - המגן על העריצות – למונטסקיה – המגן על הליברליזם. מטרתו של ז'ולי בכתיבת הספר, להוכיח כיצד הפוליטיקה המודרנית עלולה להיפגע על ידי העריצות, כל זאת, כביקורת סמויה על מדיניותו של נאפוליאון ה-3 שליט צרפת דאז. בכל פעם שז'ולי כותב על המדיניות של נפוליאון (כפי שהוא שם אותה בפיו של מאקיאוולי), הכניסו הזייפנים את היהודים. כך נוצר מסמך המפרט את תוכניתה, כביכול, של הנהגה יהודית עולמית וחשאית להשתלט על מקורות העוצמה בעולם בדרך של השחתה מוסרית, השתלטות על ההון העולמי וחרחור מלחמות. השוואה בין הטקסטים של הספר של ז'ולי שפורסם ב-1864, לפרוטוקולים מוכיחה באופן חד וברור כי מדובר בגניבה ספרותית. המוטיב של אסיפה של קבוצה הנקראת "זקני ציון" בקרב הקבוצות האנטישמיות לקוח כפי הנראה מספרו של הרמן גוטשה - אנטישמי גרמני, אשר פירסם ב-1868 בשם הבדוי סר ג'והן רטקליף נובלה בשם "ביאריץ". אחד הפרקים בשם "בבית העלמין היהודי בפראג", מתאר פגישה של נציגי 12 שבטי ישראל מסביב לקברו של רב בבית העלמין בפראג, למפגש מסורתי המתקיים אחת למאה שנים. בפגישות מתכננים היהודים להשתלט על העולם הנוצרי. מסמך הפרוטוקולים הופץ תחילה ברוסיה ולאחר מכן בגרמניה ע"י חוגים אנטישמיים ונאצים, ונחשב לאחד המחוללים הגדולים של האנטישמיות באירופה במחצית הראשונה של המאה ה-20, ולמעשה עד היום. חוגים אנטישמיים מפיצים גם היום מסמך זה כמסמך אותנטי על מנת להגביר את השנאה כלפי העם היהודי. בעולם הערבי נפוץ מאוד האזכור של הפרוטוקולים של זקני ציון כמתאר תכנית אמיתית של היהודים להשתלט על העולם, כאשר חוגים אנטישמיים אלה מסיתים כי הלובי היהודי-ציוני בארה"ב ומדינת ישראל עצמה הן חלק מהמזימה הזו.

 

שאלה: האם הוכח משפטית כי הפרוטוקולים מזויפים?

תשובה: כן, עובדה זו נקבעה במספר הליכים משפטיים במדינות שונות. המשפט המפורסם והמקיף ביותר שהתנהל בסוגיה זו, במסגרתו הוכח למעלה מכל ספק שהמסמך מזוייף התקיים בשוויץ בשנים 1935-1933, בעקבות תביעה שהגישה הקהילה היהודית בברן נגד הפצת הפרוטוקולים באסיפה מטעם גורמים אנטישמיים בברן. משפט מוכר נוסף התנהל בדרום-אפריקה בשנת 1935. (על משפטים אלה בפרט ועל הפרוטוקולים בכלל מומלץ לקרוא בספרה של השופטת הישראלית בדימוס הדסה בן עתו "השקר מסרב למות"/"THE LIE THAT WOULDN'T DIE")

 

שאלה: האם כל מי שמשתמש בסמלים נאציים הוא בהכרח אנטישמי?

תשובה: השימוש בסמלים נאציים מהווה ביטוי לתמיכה במדיניות הנאצית שחרטה על דגלה את השמדתו של העם היהודי ולפיכך הוא מעשה אנטישמי. ישנם כאלה המשתמשים בסמלים נאציים במסגרת ביקורת נגד שלטון של רשע, ובמקרה כזה נתון הדבר לפרשנות האם מותר הדבר או לא. אולם, שימוש פוליטי שנעשה בסמלים נאציים לניגוח ישראל וארה"ב הינו פסול, הואיל ומדובר במשטרים דמוקרטיים השומרים על זכויות האדם ואשר עומדים לביקורת בתי משפט עצמאיים, ומי שמייחס להם מאפיינים נאציים נגוע לפיכך בשנאה לישראל ולארה"ב ולעיתים מניעיו אנטישמיים.

 

שאלה: כיצד נאבקים באנטישמיות?

תשובה: צריכים וחייבים להיאבק בתופעה האנטישמית בכל האמצעים העומדים לרשותנו במסגרת החוק. יש לתבוע ולהעמיד לדין כל אדם, ארגון או מדינה העוסקים בתעמולה אנטישמית. יש לפסול ולאסור על פרסום כל תעמולה אנטישמית באמצעי תקשורת כל שהוא. במדינות בהן התופעה נפוצה, יש להנחיל את משמעות האנטישמיות וסכנותיה באמצעות מערכת החינוך ולימוד נושא השואה. אסור לשתוק לנוכח תופעות אנטישמיות, יהא הגורם שמפיץ אותן אשר יהא. בחלק גדול ממדינות העולם קיימת חקיקה נגד תעמולה אנטישמית, הכחשת שואה ושימוש בסמלים אסורים (כמו סמלי הנאצים). לכן, במקומות בהם קיימת חקיקה יש לדאוג לכך שהחוקים ייאכפו והעבריינים יבואו על עונשם.  במקומות בהם אין חקיקה יש לפעול לחקיקה נגד האנטישמיות.

 

שאלה: האם המאבק באנטישמיות אפקטיבי?

תשובה: המאבק באנטישמיות אמנם יכול להיות מתיש, אולם בסופו של דבר הוא גם נושא פרי. במהלך השנים האחרונות הושגו מספר הצלחות במאבק נגד האנטישמיות: במדינות בהן ננקטה יד קשה נגד האנטישמיות חלה ירידה בהיקפה, צרפת אסרה על שידורי טלוויזיה אנטישמיים ("אלמנאר" הלבנוני ו-"סחר 1" האיראני), האו"ם ופרלמנטים בעולם ציינו בטקסים את מחויבותם למאבק באנטישמיות.

 

שאלה: האם מוכרים פעילים אנטישמיים שחזרו למוטב?

תשובה: כן. כגון: DAVID GREASON פעיל ימין קיצוני פאשיסטי באוסטרליה. באיטליה מפלגה שלמה, מפלגת ALLEANAZA NAZIONALE, התנערה מעברה הפאשיסטי (בראשות המפלגה עמד שה"ח האיטלקי לשעבר GIANFRANCO FINI ). הדבר מוכיח כי אנשים קיצוניים לא בהכרח דבקים בעמדותיהם, אלא ניתנים לשכנוע, וכי לעיתים קרובות העמדות האנטישמיות מובאות כתוצאה מבורות, וחוסר ידע והיכרות עם עובדות ואירועים היסטוריים, כמו גם חוסר היכרות עם היהודים והדת היהודית.