השימוש שנעשה באזכור השואה על מנת לתקוף יהודים - מאת Walter Reich

עשרות ערים קיימו בשבוע שעבר טקסים לציון יום הזיכרון הבינלאומי לשואה. החדשות הטובות הן שזוכרים את המתים. החדשות הרעות הן שגם כאשר השואה נצרבת בזיכרון העולמי, היא הופכת יותר ויותר לכלי נשק המכוון כלפי היהודים וכלפי המדינה היהודית.

באופן אירוני כלשהו, עבור אנשים מסויימים ההכרה בממשיותה של השואה הפכה למסך, אשר מאחוריו צוברת האנטישמיות כוח חדש. הגרעין הקשה של שונאי היהודים בילו עשורים בהכחשת רצח העם המתועד ביותר אשר התרחש אי פעם בהיסטוריה האנושית. דבר זה זיכה אותם בכזה לגלוג, עד שאנטישמים רבים החלו להודות בממשיותה של השואה, וכעת הם מקווים שפשוט על ידי הכרה בכך, הם יהפכו לחסינים מפני האשמה שהיו אנטישמים מלכתחילה. כיצד אדם יכול להיות אנטישמי, כך הם טוענים, אם הוא מכיר בקיומה של השואה?

אולם, כפי שאנשים מסוימים אשר אינם מחבבים יהודים גילו, משתלם להכיר בשואה אם ניתן להפוך אותה לנשק המופנה כלפי היהודים. וזה בדיוק מה שהם עשו. לטענתם של אנשים אלה, היהודים הפכו כיום לנאצים. המדינה היהודית מבצעת כיום לכאורה שואה כנגד הפלסטינים. יהודים, כך שונאיהם אומרים, היו תמיד מרושעים, והרשע שלהם רק הולך וגדל.

כמובן, לא כל מבקריה של ישראל הם תוצר של היגיון גזעני שכזה. אנשים בעלי רצון טוב ברחבי העולם מזועזעים, באופן טבעי, מהמוות הטראגי והמחריד של אזרחים פלסטינים, כולל אלה אשר נהרגו במהלך המלחמה האחרונה ברצועת עזה. כמו כל מדינה אחרת, גם את ישראל ניתן לבקר. אבל את התפרצויות הזעם העצומות והבלתי פוסקות כנגד המדינה היהודית – בעולם שבו מדינות וקבוצות אחרות מעוררות לעתים קרובות רק מעט מאוד זעם, גם אם הן מתנהגות בצורה הרבה יותר הרסנית ובלתי מוסרית – ניתן להסביר במספר מצומצם של אופנים. הסבר אחד הוא, שהתקפה על ישראל הפכה להיות אמצעי להתקפה על בעלת בריתה של ישראל, ארה"ב. הסבר נוסף הוא, שההתקפות המוגזמות על ישראל, בייחוד אלו אשר עושות שימוש בשפת השואה, הפכו לאמצעי נוסף במסגרת ההתקפה על היהודים.

הליגה נגד השמצה תיעדה את האופן שבו נעשה שימוש בנשק זה, במהלך המלחמה האחרונה עם החמאס. להלן כמה מהסיסמאות אשר בהן נעשה שימוש במהלך האסיפות: בטיימס סקוור, הונפו שלטים כמו: "ישראל: הרייך הרביעי", "די לשואה שמבצעת ישראל", "שואה שמבצעים ניצולי שואה", "די לרצח העם הנאצי בעזה" ו"רצח עם נאצי, רצח עם ישראלי". בשיקגו: "שואת הפלסטינים מתרחשת עכשיו בעזה". במהלך אסיפה בלוס אנג'לס, מגן הדוד בדגל ישראל הוחלף בצלב קרס, בליווי המילים: "שדרוג לשואה, גירסה 2.0". בסן-דיאגו: "די לשואה שמבצעת ישראל בעזה". הליגה נגד השמצה דיווחה כי במהלך הפגנה בוושינגטון נעשה שימוש בדמותו של ראש ממשלת ישראל, כשהוא עוטה סרט של צלב קרס על השרוול ואוחז בתינוק מת.

המלחמה בעזה עוררה התקפות דומות מצד כמה מנהיגים בעולם ואישים בעלי השפעה. "מה שמתרחש עכשיו ברצועת עזה הוא שואה", כך אמר נשיא ונצולה, הוגו צ'אבס, במהלך הופעה טלוויזיונית, על פי דיווח של "רויטרס". ה"ניו-יורק טיימס" ציטט קרדינל קתולי אשר טען שעזה הופכת יותר ויותר "דומה למחנה ריכוז גדול". ועל פי ה"ג'רוזלם פוסט", דיפלומטית נורבגית המשרתת בערב הסעודית שלחה באי-מייל דיווח למשרד החוץ שלה, בו כתבה: "הנכדים של ניצולי השואה ממלחמת העולם השנייה מעוללים לפלסטינים בדיוק מה שעוללה להם גרמניה הנאצית". כפי שנמסר, היא גם צירפה זוגות של תמונות אשר נועדו להמחיש כי המצב בעזה שקול לשואה: לצד התמונה המפורסמת של הילד יהודי בגטו ורשה, אשר חייל נאצי מכוון אליו את נשקו, נאמר כי הדיפלומטית הציגה "תמונה של חייל ישראל המכוון את נשקו לעבר ילד פלסטיני".

האם כל אלה אשר מתארים את ישראל בתור מדינה נאצית הם אנטישמים? בקושי. ישנו כעס אמיתי בעולם המוסלמי, כפי שישנו באירופה ובכל מקום אחר, על מעשיה של ישראל בעזה. הסבל הוא איום, וכך גם מראות החורבן שישראל השאירה אחריה. כמו כן, ישנם אנשים רבים אשר כועסים על ישראל משום שהיא מסמלת עבורם את ארצות הברית הידועה לשמצה.

אולם, למעשה, מרבית הביקורת העוקצנית המכוונת כלפי ישראל אכן מקורה באנטישמים. לא רק שהם מספרים סיפורי בדים בעלי אופי נאצי על ישראל, אלא שהם מביעים גם עמדות אנטישמיות ברורות – חלקן בעלות אופי אלים בגלוי, או אפילו מדברות על השמדה. המכון למחקר ותקשורת במזרח התיכון, גוף בעל אופי פרו-ישראלי אך מהימן, מתעד מזה שנים גילויי אנטישמיות בטלוויזיה הפלסטינית, כולל קריאות לרצח יהודים. דווח כי יום לפני יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, איש דת מצרי הודה בערוץ טלוויזיה אסלאמי כי השואה אכן התרחשה – והוסיף כי הוא מקווה שיבוא יום ומוסלמים יעשו ליהודים את מה שהגרמנים עשו להם. על מנת להבהיר את כוונתו, כך על פי המכון, הוא הציג קטע מסרט שבו נראות שורות של גופות יהודים מוערמות לתוך בורות.

העצרת הכללית של האו"ם, אשר קבעה בשנת 2005 יום זיכרון בינלאומי לשואה, עשתה זאת מכוונות טהורות, גם אם חלקים של הגוף העולמי הזה עדיין שואפים לערער על הלגיטימיות של ישראל. הנצחה מסוג זה עוזרת לעולם להבין שהמטרה שעמדה בבסיס השואה היתה השמדה של עם שלם – ועוזרת להבין את ההבדלים העצומים שבין מאורע זה לבין, למשל, המלחמה בעזה. אך לצד המודעות ההולכת וגוברת לשואה, היא גם משמשת יותר ויותר ככלי נשק המופנה כלפי היהודים וכלפי המדינה היהודית.

Walter Reich, פרופסור ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, הוא המנהל לשעבר של המוזאון לזיכרון השואה בארה"ב.

מקור: http://www.washingtonpost.com/