איסלאמופוביה אינה זהה לאנטישמיות – מאת Klaus Faber
ישנו דיון חדש על אנטישמיות בגרמניה. המרכז לחקר האנטישמיות ב- Technical University בברלין ערך השוואה בינה לבין העוינות כלפי האיסלאם, במסגרת כנס שנקרא "האויב המוסלמי הנתפס – האויב היהודי הנתפס". ניסיון השוואה זה נתקל בדחייה, משום שהמונח "איסלאמופוביה" נמצא בשימוש בעיקר כאשר ישנה תסיסה אנטי-מערבית ואנטי-ישראלית בארצות מוסלמיות.
"איסלאמופוביה" אינה מתייחסת לאפליה ממשית כנגד מוסלמים, אלא לביקורת בלתי הולמת לכאורה המופנית כלפי מערכת החוקים האיסלאמית וכלפי האיסלאם באופן כללי. "האיסלאמופוביה מגיעה לרמה שבה הייתה האנטישמיות בשנות ה-30'", כך אמר Ekmeleddin Ihsanoglu, המזכיר הכללי של ארגון הועידה האיסלאמית (OIC), במהלך ריאיון שהעניק לעיתון טורקי. דבריו עומדים בקו אחיד עם המדיניות הכללית שנוקט ארגונו באו"ם, במסגרת ההכנות לועידת האו"ם שתתקיים בשנה הבאה בז'נבה, שבה "איסלאמופוביה" עתידה להיות מוקעת בתור רוע בסיסי, בעוד שאת ישראל עתידים לגנות בסגנון האנטישמי המוכר.
לא ניתן להשוות בין אנטישמיות ל"איסלאמופוביה". איש אינו רוצה לחסל את כל המוסלמים או להשמיד מדינה מוסלמית. איש אינו מאשים את כל המוסלמים בכל רוע המתרחש בעולם. התבוננות פשוטה בדברים שמוסדות איסלאמיים במדינות מוסלמיות רבות כותבים ומפרסמים על ישראל, ממחישה את ההבדל המהותי. בגרמניה, משמעות הדבר היא שהמשטרה צריכה לספק הגנה מסביב לשעון לגני ילדים, בתי ספר ומוסדות יהודיים, ובתי כנסת. לעומת זאת, טרור אנטי-איסלאמי אינו קיים למעשה באירופה.
תחת זאת, ניתן לראות שיתוף פעולה הדוק בין איסלאמיסטיים אנטישמיים תוקפניים לבין ניאו-נאצים אשר אנטישמיים בדיוק באותה המידה.
ישנה אפליה אנטי-מוסלמית בגרמניה, ומוטל עלינו להיאבק בה יחד עם המוסלמים המודרניים, משום שרוב רובם של המוסלמים הגרמניים מצדדים בערכים דמוקרטים ובאינטגרציה. אולם, ארגונים איסלאמיים ריאקציונרים או שמרנים אינם מהווים בעלי ברית מתאימים למאבק באנטישמיות.
במסגרת הדיון הנוכחי בגרמניה, ישנם הטוענים כי הנטיה לערוך דין וחשבון קולקטיבי בשל מעשיהם הרעים של יחידים מהווה ביטוי של עוינות כלפי האיסלאם, ונטען כי דבר זה מהווה גם הוא דוגמה לדמיון מבני לאנטישמיות. אולם, לאחר שמביאים בחשבון את האופי המגוון של "המעשים הרעים" אשר בהם מדובר, דבר זה שקול להשוואת מעשים רעים לכאורה של יהודים בשוק הפיננסי או בתקשורת לטרוריזם אסלאמי, מלחמת ג'יהאד או איומים להשמדת ישראל, שעליהם אין איש חולק. להעמיד את העובדות הללו באותה דרגה יחד עם תיאוריות, זהו דבר בלתי מקובל, ולא ניתן להצדיק זאת באמצעות הטענה שהדבר נעשה על מנת להימנע מ"היררכיה של קורבנות".
כמו כן, תופעת לוואי נפוצה היא העובדה שביקורת מוצדקת על התנאים בחברות המוסלמיות מתויגת בתור "איסלאמופוביה". בגרמניה, נעשה מקובל לטעון כנגד "האשמת אושוויץ", באמצעות השוואתה להפצצה הבלתי מובחנת שביצעו בעלות הברית על דרזדן.
הצבה של "איסלאמופוביה" ואנטישמיות זו לצד זו, מעמידה להשוואה לא רק את השואה, אלא גם את הסכנות האנטישמיות העכשוויות. דבר זה נכון במיוחד בנוגע לתעמולה האנטישמית המצדיקה רצח עם אשר משמיעה איראן, וכן בנוגע לאיומי הטרור שמקורם בארגונים אנטישמיים כדוגמת חמאס או ארגון חזבאללה - אשר עדיין לא הוחרם בגרמניה. לכן, ההשוואה בין "איסלאמופוביה" לבין אנטישמיות מפריעה למאבק באנטישמיות, וכתוצאה מכך מערימה קשיים בפני מדיניות האינטגרציה בגרמניה, אשר מנסה להתגבר על האנטישמיות האיסלאמית. לבסוף, השוואה שקרית זו פוגעת במדיניות החרם כנגד איראן וכנגד תוכניותיה להשמדת עם.
ישנם חוקרים וזרמים פוליטיים שונים במרכז לחקר האנטישמיות – כפי שמשתקף מספר המחזור החדש שפרסם המרכז – אשר תורמים באופן מועיל לדיון. אך בו זמנית, ישנם אלה אשר נוטים להשוות בין "איסלאמופוביה" לאנטישמיות, ואשר מגדירים למשל האשמה מוגזמת של מוסלמים באנטישמיות בתור מאפיין עיקרי של "איסלאמופוביה". קשה להבין מדוע אין דאגה בנוגע למקרה ההפוך – הנובע מהאשמה מוגזמת של יחידים או מדינות ב"איסלאמופוביה".
אכן, כאשר ההטיה היא כה גדולה, ניתן להשוות כל דבר לכל דבר – אפילו את דרזדן לאושוויץ ו"איסלאמופוביה" לאנטישמיות. אך מוטלת עלינו החובה להצביע על כך, במקרים בהם השוואה זו היא חסרת משמעות. דבר זה נכון גם לגבי המחקר המדעי וגם לגבי הפוליטיקה.
הכותב, מזכיר המדינה לשעבר, הינו עורך דין ופובליציסט בפוטסדאם, גרמניה. הוא משמש כחבר במועצה המתאמת של הארגונים הגרמניים הלא ממשלתיים למאבק באנטישמיות.
מקור: http://www.jpost.com/
