הגלגול הבא, הארוך והארסי של התעמולה הנאצית בעולם הערבי, מאת Jeffrey Herf

בספר שפורסם בשנת 2007 – ג'יהאד והשנאה החדשה: קנאות מוסלמית, נאציזם ושורשי ה-11 בספטמבר (Jihad and Jew-Hatred: Islamism, Nazism and the Roots of 9/11, בהוצאת Telos Press), מסביר חוקר מדעי המדינה הגרמני Matthias Kuentzel בפירוט כיצד השפיעה האידיאולוגיה הנאצית על אידיאולוגים מוסלמים כדוגמת Hassan al-Banna ו-Sayyid Qutb מתנועת האחים המוסלמים במצרים וכן על המנהיג הפלסטיני Haj Amin al-Husseini, וכן לא חסרות דוגמאות מן התקופה האחרונה. האמנה המכוננת של החמאס, הקבוצה הפלסטינית המיליטנטית, מהווה סיכום של תיאוריות קונספירציה יהודית שהיו פופולאריות באירופה במהלך המאה ה-20. במלחמתו של ארגון אל-קאעידה כנגד "הברית היהודית-צלבנית" ובהשתלחויותיו של נשיא איראן Mahmoud Ahmadinejad כנגד הציונות ניתן למצוא תערובת של מוטיבים אנטישמיים המושרשים במסורת הנאצית והפאשיסטית וכן בזו האיסלאמית. אמנם אין ספק כי כל אחת מן התנועות והאידיאולוגיות הללו פועלות על סמך ושואבות השראה גם מגורמים לא-אירופאיים, מקומיים ואזוריים, אולם ניסוח התעמולה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה והפצתה מהווים פרק מכריע בהתפתחות האיסלאם הקיצוני.

לאחר פלישתו של היטלר לפולין בספטמבר 1939, נסגרו השגרירויות והקונסוליות של גרמניה ברחבי צפון אפריקה והמזרח התיכון, דבר שעיכב את מאמצי התעמולה הנאצית. בין השנים 1943-1941, בשעה שכוחות הצבא הגרמני היו מעורבים בקרבות קשים בצפון אפריקה, מיליוני כרוזים הושלכו ממטוסים וחולקו על פני הקרקע על ידי יחידות התעמולה שפעלו לצד "Afrika Korps" שבפיקודו של Rommel. אולם לאור העובדה ששיעור המבוגרים יודעי קרוא וכתוב באיזור זה עמד על פחות מ-20 אחוז, הרדיו נחשב למדיום תקשורתי יעיל הרבה יותר. תחנות רדיו כגון רדיו ברלין ו"קול ערב החופשי" (Voice of Free Arabism) התאימו את התעמולה הנאצית לנסיבותיו של המזרח התיכון.

בארכיון הגרמני השתמר חלק קטן בלבד מתוך השידורים בשפה הערבית של המשטר הנאצי. אולם בסתיו 1941 החלה שגרירות ארה"ב במצרים לבצע תרגום מילולי לאנגלית של השידורים הנאציים. מדי שבוע בשבוע, עד לסיומה של המלחמה, שלחה השגרירות למזכיר המדינה בוושינגטון תלקיט תחת השם "שידורי מדינות הציר בערבית" (Axis Broadcasts in Arabic). בז'רגון עולם המודיעין של ימינו נקראים "שידורי מדינות הציר בערבית" מקור גלוי לאיסוף מודיעין, דהיינו – בחינה של הדברים הנאמרים בפומבי על ידי האויב. ככל שהצלחתי אני לקבוע, "שידורי מדינות הציר בערבית" מהווים את התיעוד המלא ביותר של מאמצי גרמניה הנאצית למצוא את דרכה אל לבו ומוחו של העולם הערבי והמוסלמי.

המשימה הפכה קשה יותר לאור מרכזיותם של רעיונות בדבר עליונותו וטהרתו של הגזע הארי באידיאולוגיה הנאצית. דיפלומטים נאצים היו כבר מודעים מזה זמן רב לעובדה שהשקפת עולם זו מקשה על מציאת בני ברית בעולם הערבי. לפני המלחמה, נקטו פקידים גרמניים רשמיים מאמץ רב להרגיע את הערבים ולהבטיח להם כי קווי המדיניות הנאצית, כדוגמת חוקי הגזע שלNuremberg משנת 1935, כוונו אך ורק ליהודים ולא לעמים שמיים שאינם יהודים. נוסף על כך, מנהיגים ערביים קיבלו הבטחות כי הרייך השלישי מתייצב מול הקולוניאליזם הבריטי והצרפתי וכן מול השאיפות הציוניות בפלסטינה. למרות זאת, שאיפותיו האימפריאליסטיות של מוסוליני באיזור הים התיכון לא אפשרו למעצמות הציר להצהיר באופן גלוי על תמיכתן בעצמאות ערבית. עם זאת, עד קיץ 1942, בזמן שהיטלר ומוסוליני האמינו כי הם עומדים על סף ניצחון על בנות הברית בצפון אפריקה, קראו שני המנהיגים באופן פומבי לסיים את הקולוניאליזם באיזור.
עד סיומה של המלחמה, המשיך הרדיו הנאצי לשדר למזרח התיכון בהתמדה תעמולה אנטי-בריטית, אנטי-אמריקאית, אנטי-סובייטית ובמיוחד אנטי-יהודית. זה היה רדיו שנאה "ישר לפנים".

השידורים הנאציים בשפה הערבית היו תוצאה של שיתוף פעולה בין פקידים במשרד החוץ הגרמני לבין גולים ערבים פרו-נאציים אשר מצאו מחסה מפני הבריטים בברלין. הבולטים ביותר מבינם היו Haj Amin al-Husseini, המופתי הגדול של ירושלים והדמות הפלסטינית הדתית והפוליטית הבולטת ביותר של אותה תקופה, וכן Rashid Ali al-Kilani, מנהיג ההפיכה בסיוע מדינות הציר בעיראק ב-1941, אשר נהדפה במהרה על ידי הצבא הבריטי. הגעתם של Husseini ו-Kilani לברלין בשנת 1941 סיפקה למדינות הציר נכס נדיר: ערבים שיכלו להעביר רעיונות נאציים בערבית מדוברת, רהוטה ונלהבת. בעבר, השידורים בערבית הסתמכו על מומחיותם של מזרחנים גרמניים ועל הידע המקומי של דיפלומטים גרמניים אשר שירתו במזרח התיכון.

השידורים המוקדמים הללו נטו להציג את הרייך השלישי כבן ברית, הן של הלאומנים הערביים והן של המוסלמים הפונדמנטליסטים. נאומים של היטלר ושל Joseph Goebbles, שר התעמולה שלו, הושמטו בדרך כלל. במקום זאת, התוכניות הגישו שילוב של פרשנות על אירועים פוליטיים במזרח התיכון לצד ביאורים סלקטיביים של הקוראן. השידורים נפתחו בקריאה "הו מוסלמים" והזמינו את המאזינים לשוב אל מילותיו של הקוראן. במהלך חורף 1940-41, תוארו המוסלמים במספר שידורים כ"נחשלים", מאחר ש"לא הפגינו מספיק אדיקות כלפי אלוהים ואינם יראים ממנו". בשידורים נטען כי חזרה לאיסלאם המסורתי תוביל לניצחון על אויבי האיסלאם. פנייה זו מהווה אינדיקציה לאופייה המודרניסטי והריאקציונרי של התעמולה הנאצית, אשר שילבה טכנולוגיה מודרנית לצד קריאות לדחיית הערכים והמוסדות הליברל-דמוקרטיים המודרניים. השידורים המוקדמים בשפה הערבית יצרו תחושת קירבה בין האידיאולוגיה הנאצית לבין הקוראן.

בעקבות הגעתם של Husseini ו-Kilani לברלין, החלו השידורים לשלב במיומנות רבה יותר את נקודת ההשקפה הנאצית על מלחמת העולם השנייה יחד עם מוטיבים ערביים לאומניים ולצד רטוריקה שהיינו מכנים אותה כיום מוסלמיות פונדמנטליסטית או רדיקלית. ב-3 ביולי 1942, בשעה ש"Afrika Korps" של Rommel התקדם אל עבר El 'Alamein, כ-60 מייל מערבית לאלכסנדריה שבמצרים, תחנה בשם "ברלין בערבית" (Berlin in Arabic) דיווחה כי כוחות גרמניים ואיטלקיים הגיעו "על מנת להבטיח את עצמאותה וריבונותה של מצרים" וכן "על מנת לשחרר את כל המזרח הקרוב מעולם של הבריטים". Husseini, אשר עלה לשידור על מנת לחגוג את "נצחונו המזהיר" של Rommel, הצהיר כי "מעצמות הציר נלחמות כנגד האויב המשותף, דהיינו הבריטים והיהודים".

בגרמניה, התעמולה הנאצית האשימה את היהודים שוב ושוב בפריצתה של מלחמת העולם השנייה. היטלר, למשל, התפאר כידוע כי המלחמה לא תביא "להשמדתו של הגזע הארי אלא להשמדתו של הגזע היהודי באירופה". בשידורים למזרח התיכון חזרו הנאצים על טענה זו והסבירו כי בריטניה וארה"ב היו בובות בידי היהודים. הנאצים הזהירו כי ניצחון של בנות הברית יביא לשליטה יהודית בעולם הערבי ולהצלחתה של הציונות. המשטר הנאצי הבטיח לגרמנים כי תהליך "הגשמת נבואתו של היטלר" בדבר השמדת והכחדת היהודים יצא לדרך. בשידורים למזרח התיכון נקראו המאזינים להשתתף בטבח.

ב-7 ביולי 1942, בשעה 20:15, שידר "קול ערב החופשית" תוכנית בשם "הרוג את היהודים לפני שהם יהרגו אותך". השידור החל בדיווח שקרי: "מספר גדול של יהודים המתגוררים במצרים ומספר פולנים, יוונים, ארמנים ובני צרפת החופשית קיבלו (מן הבריטים) אספקת אקדחים ותחמושת" על מנת להילחם "כנגד המצרים, ברגע האחרון, כאשר הבריטים נאלצים לפנות את מצרים". ובהמשך השידור נאמר:

"לנוכח נוהל ברברי זה של הבריטים, אנו סבורים כי על מנת להציל את חיי האומה המצרית צריכים המצרים לקום כאיש אחד ולהרוג את היהודים לפני שתהיה להם הזדמנות לבגוד בעם המצרי. זוהי חובתם של המצרים להכחיד את היהודים ולהשמיד את רכושם... עליכם להרוג את היהודים לפני שיפתחו עליכם באש. הרגו את היהודים אשר גנבו מכם את רכושכם ואשר זוממים לאיים על ביטחונכם. ערביי סוריה, עיראק ופלסטינה! למה אתם מחכים? היהודים מתכננים לחלל את נשותיכם, להרוג את ילדיכם ולהשמיד אתכם. על פי הדת המוסלמית, על מנת לקיים את חובתך להגן על חייך אתה חייב להכחיד את היהודים. זוהי ההזדמנות הטובה ביותר שתיקרה בדרככם להיפטר מן הגזע המלוכלך הזה, אשר גזל מכם את זכויותיכם והביא הרס ופורענות על מדינותיכם. הרגו את היהודים, שירפו את רכושם, השמידו את חנויותיהם, הכחידו את התומכים השפלים האלה באימפריאליזם הבריטי. התקווה היחידה שלכם לישועה היא להכחיד את היהודים לפני שהם יכחידו אתכם".

שידור זה, בו שולבו האשמות פוליטיות חילוניות לצד אזכור צווים דתיים של האיסלאם, היה יוצא דופן רק בכך שביטא במפורש את כוונות רצח העם אשר עד עתה הוזכרו במרומז בלבד בהצהרות בדבר השחיתות והשררה של היהודים. שני היסטוריונים גרמנים,Klaus-Michael Mallmann וכן Martin Cuppers, חשפו לאחרונה ראיות על פיהן סוכני מודיעין גרמנים דיווחו לברלין כי אם יצליח Rommel להגיע לקהיר ולפלסטינה, יוכלו מעצמות הציר לסמוך על תמיכתם של אלמנטים מסויימים בקרב הקצונה המצרית והאחים המוסלמים. Mallmann ו-Cuppers הראו גם כי דיוויזיה של ה-SS התכוננה לטוס למצרים על מנת להביא את הפתרון הסופי למזרח התיכון, אולם הדבר נמנע בעקבות תבוסתו של Rommel בקרב El 'Alamein מידי הכוחות הבריטיים והאוסטרליים.

כיצד התקבלה התעמולה הנאצית על ידי הערבים והמוסלמים במזרח התיכון? המחקר בשאלה זו החל כבר, אך לאנשי אקדמיה דוברי ערבית ופרסית נותרה עוד עבודה רבה. ניתן לומר בבירור – כפי ש-Meir Litvak ו- Esther Webman מציינים בספרם החדש והחשוב מאמפתיה להכחשה: התגובות הערביות לשואה (From Empathy to Denial: Arab Responses to the Holocaust, בהוצאת Columbia University Press) – כי תחושת הסלידה מן הפאשיזם והנאציזם אשר השפיעה במידה רבה מאד על הפוליטיקה האירופאית שלאחר המלחמה, לא פשתה למזרח התיכון. בדו"ח משנת 1945 קבע "משרד השירותים האסטרטגיים", שירות הביון שקדם ל-CIA, כי "הגישה הפופולארית במזרח הקרוב כלפי הבאת פושעי המלחמה למשפט היא של אפתיה. עקב תחושת העוינות הרווחת במזרח הקרוב כלפי הגישה האימפריאליסטית של חלק ממעצמות בנות הברית, קיימת שם הנטייה לגלות אהדה כלפי אלה שסייעו למדינות הציר ולאו דווקא לגנות אותם". משרד השירותים האסטרטגיים סיכם וקבע כי לא ניתן למצוא באיזור תמיכה להעמדתם לדין של מנהיגים ערבים כדוגמת Husseini ו-Kilani.

בחודשים הראשונים לאחר סיום המלחמה, עם התגלות היקף האסון שאירע באירופה לעם היהודי, לא הראו קיצונים ערבים ומוסלמים שום סימן של כוונה לשקול מחדש את עמדתם העוינת כלפי הציונות. ב-1 בינואר 1946, נשלח לוושינגטון דו"ח מידי לשכת "משרד השירותים האסטרטגיים" בקהיר בו נמסר על הצהרה של Hassan Al-Banna בפני הליגה הערבית לרגל חזרתו של Husseini למצרים. Banna, מנהיג האחים המוסלמים, פאר את Husseini כ"גיבור שקרא תיגר על אימפריה ולחם בציונות, בעזרתם של היטלר וגרמניה. גרמניה והיטלר נעלמו, אולם Amin Al-Husseini ימשיך להיאבק... חייבת להיות כוונה אלוהית מאחורי הישארותו בחיים של אדם זה, והיא להביס את הציונות. Amin! המשך בדרכך! אלוהים איתך! אנחנו מאחוריך! אנחנו מוכנים להקריב את חיינו למען המטרה. עד המוות! צעד קדימה".

תקוותו של Banna כי Husseini "ימשיך במאבקו" מצביעה על כך שעל פי תפיסתו של Banna, המלחמה כנגד הציונות היוותה המשך למתקפת הנאצים כנגד היהודים. Sayid Qutb, חבר רב השפעה אחר באחים המוסלמים, השתמש ברעיונות אנטי-יהודיים מאירופה על מנת לעצב אידיאולוגיה ג'יהאדיסטית חדשה. במאמר שכתב בשנות ה-50' המוקדמות, "מאבקנו ביהודים" (Our Struggle with the Jews) – אשר הפך לחיבור מרכזי בכתבים האיסלאמיים הרדיקליים. המאמר יצא במהדורה חדשה בשנת 1970 והופץ ברחבי העולם על ידי בית המלוכה הסעודי – טען Qutb כי היהודים הם אויבים בלתי מתפשרים של האיסלאם, וככאלה היו ראויים לדבריו "לעונש הגרוע ביותר". Qutb טען כי אללה שלח את היטלר לכדור הארץ
על מנת "להעניש" את היהודיים על מעשיהם הרעים. בכך, Qutb הצדיק ולא הכחיש את השואה. לניתוח פרנואידי זה הייתה השפעה על מחברי אמנת החמאס, המשלבת פונדמנטליזם מוסלמי עם אידיאולוגיה נאצית מאירופה של אמצע המאה ה-20. על פי אמנת החמאס, היהודים אחראים למהפכות בצרפת וברוסיה, למלחמות העולם הראשונה והשנייה וכן להקמתה של ארה"ב. לטענת החמאס, כל הנ"ל נגרמו על מנת להעמיק את השליטה היהודית בעולם.

עשרות שנים ואין ספור אירועים מפרידים בין מלחמת העולם השנייה לבין הביטויים העכשוויים של האיסלאם הקיצוני. למרות זאת, התעתיקים של שידורי התעמולה בשפה הערבית מספקים לנו חומר ראיות משכנע בדבר מפגש מוחות פוליטי ואידיאולוגי בין הנאציזם לבין האיסלאם הקיצוני. שילוב ארסי זה של מוטיבים דתיים וחילוניים, אשר נהגו בברלין של תקופת הנאצים והופצו למזרח התיכון, ממשיך לעצב את הפוליטיקה הקיצונית של איזור זה.

Jeffrey Herf הינו פרופסור להיסטוריה מודרנית של אירופה וגרמניה באוניברסיטת Maryland ב-College Park ומחבר "האויב היהודי: התעמולה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה והשואה" (The Jewish Enemy: Nazi Propaganda during World War II and the Holocaust, בהוצאת Harvard University Press, 2006). ספרו האחרון "תעמולה נאצית עבור העולם הערבי" (Nazi Propaganda for the Arab World) יצא החודש לאור בהוצאת Yale University Press.

המקור: http://chronicle.com/